צה"ל השתגע!  הצילו!

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: כיצד להתייחס לפקודת "השרות המשותף" של גברים ונשים בצה"ל שהתפרסם זה עתה?

ת: צה"ל השתגע!  הצילו!  מה לא היה טוב בפקודה הקודמת "השרות הראוי".  כמובן, גם בו היו הרבה מאוד בעיות ויש שכינו אותו "השרות הבלתי ראוי".  אך עכשיו זה עובר את כל הגבולות של הטעם הטוב: שאל קצינים, שאל חיילים!

ש: אבל אנו תמיד לומדים שצה"ל הוא קדוש?

ת: בודאי, צה"ל הוא מצוה משולשת: הצלת העם, הצלת הארץ, קידוש השם.  ומצוה מקדשת, כלשון הברכה: אשר קדשנו במצוותיו.  אבל מה שעושים שם אינו קדוש.  נצטווינו והיה מחניך קדוש, אך לצערנו אינו קדוש.

ש: תמיד היו בנות בצה"ל?

ת: גם על זה אנו בוכים.  אבל עתה יש יחידות מעורבות, יחידות לוחמות מעורבות.  זה טירוף!

ש: אבל אם יש חיילים וחיילות שנעים להם ככה, מה לנו להתערב?

ת: קודם כל, צה"ל אינו מקום המיועד להיות נעים, אלא להיות מקום רציני.  צה"ל אינו מקום בילוי!  אנו במלחמה!  בזמנם החופשי ילכו לאן שילכו, אנו לא נתערב.  אבל לא בצבא.  צבא זה כדי להילחם. אבל הכי חמור הוא שמכריחים חיילים לשרת במסגרת מעורבת.

ש: חייל יכול לבחור יחידה נפרדת?

ת: אכן, אבל יש שתי בעיות.  א. ההגדרה היא שיחידה מעורבת היא הנורמלית, וליחידה נפרדת צריך אישור מיוחד.  לא נכון, נפרד זה נורמלי ומעורב זה לא נורמלי.  ב. זה נאמר לגבי חייל, אבל קצין או נגד אינו יכול לבחור.  הוא יכול לבקש, אך ראש אכ"א לא חייב להסכים.  כלומר, זה יחסום קצינים יראי שמים בשרותם בצה"ל.

ש: מה מקומם של הרבנות הצבאית בזה?

ת: הם אנשים טובים וצדיקים אחד אחד, מהרבצ"ר עד החייל הכי קטן.  אבל הם אינם בעלי בית של הצבא.  הם עושים כמיטב יכולתם במסירות נפש עצומה.

ש: אם כן נכונה הטענה שהרבצ"ר אינו מרא דאתרא של צה"ל?

ת: לא נכון כלל.  באף מקום מרא דאתרא אינו שולט עריץ.  לא הכל בתל אביב מתנהל על פי הרב הראשי לתל אביב, ולא הכל בירושלים כפי הרב הראשי של ירושלים, ולא הכל בארץ ישראל על פי הרב הראשי לישראל, אלא הם עושים כמיטב יכולתם.  גם לא הכל התנהל במדבר על פי משה רבנו ויש שמרדו בו.  וכך היה בכל הדורות ובכל המקומות.  עיין פירוש רש"י על הפסוק "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" (דברים א יב).  "טרחכם - מלמד שהיו ישראל טרחנין", "ומשאכם - מלמד שהיו אפיקורסין", "וריבכם - מלמד שהיו רוגנים".

ש: אבל אלו  שטוענים שהרבצ"ר אינו מרא דאתרא הם רבנים, והרי רב יודע מהו מרא דאתרא?!

ת: לא מדוייק.  הוא יודע מהו מרא דאתרא שלו, ולא מרא דאתרא אחר.  פתגם ידוע: הרב של מינסק אינו פוסק עבור פינסק.  מרן הרב קוק מספר: "בימי הגאון ר' ליב קאוונער ז"ל, רצו נכבדי קאוונא שיתישב הגאון החסיד ר' ישראל סלנטער ז"ל בקאוונא, וכשבאו לשאול על זה דעת הגאון ר' ליב, אמר להם: אם הוא רוצה לקבל עליו משרה של הוראה, טוב, ואם הוא רוצה לשבת בתור איש פרטי, איני מרוצה בדבר.  וכששאלו אותו טעמו, אמר להם, שאפילו הגאון היותר גדול והצדיק היותר נשגב, לא יוכל לעמוד על דעתו של המשועבד להורות לרבים, ולדעת צרת נפשו, כדי לדון אותו לכף זכות" (אגרות הראיה א רצב).  הסיכום: כל הכבוד לרבצ"ר ולרבנות הראשית, הם אינם הבעיה, אלא צה"ל שאינו מקשיב להם ומכרסם בסמכותם.

ש: נחזור לענייננו.  חייל דתי רשאי לדרוש לשרת ביחידה נפרדת.  וחיילת?

ת: לא!

ש: למה?  היא לא בן אדם?

ת: איני יודע.  כמובן, שרות צבאי של בנות אסור על פי ההלכה, אך אין סיבה מוסרית להכריח בת שמתגייסת לשרת ביחידה מעורבת.  זו שחיתות.

ש: וחייל שמשרת מעורב יכול להישלח לכל משימה גם אם עובר על הלכות צניעות?

ת: בתנאי שאין "איסור ייחוד או מגע גופני".

ש: ומי פוסק בהלכות ייחוד ומגע?

ת: לא הרב הצבאי אלא הקצין!  פתאום הוא בדרגת פוסק.  זו חוצפה גדולה שאנשים מחליטים בתחום בו מבינים כלום.  לא כן!  רופא הוא הפוסק ברפואה, ורב הוא הפוסק בהלכה!

ש: סליחה שאני מתעקש, אבל אולי כל אלו הם פרטים קטנים, וסך הכל, הכל טוב?

ת: לא נכון, אלו אינם פרטים קטנים אלא דברים חמורים.  אם מדיחים מקורס קצינים, קצין שלא רצה לשמוע זמרת, זה חמור מאוד.  זו מגמה כוללת מוצהרת בפקודת השרות המשותף, וזה לשונה: "המפקדים יישמו את מדיניות השירות המשותף ככל האפשר, לא בדרך של הפרדה בין חיילים לחיילות".  כלומר – מגמה גלויה לערב.

ש: אבל למה הם עושים זאת?!  במיוחד שמפקדים שלא מפחדים לדבר מכריזים שאינם רוצים יחידות מעורבות, בהיותן פוגעות בתפקוד של צה"ל.

ת: למה?!  אתה באמת שואל למה?

ש: כן...

ת: כי יש יצר הרע!  זה לא חדש!

ש: אם כך, שוב אני שואל, בעם ישראל יש גוונים שונים, כולל אנשים עם יצר הרע כזה, ויש להתחשב בכל גווני החברה?

ת: בחייו הפרטים, אינינו מתערבים, אבל צה"ל הוא צבא כדי להילחם! זה לא מקום לחינוך, או לתרבות, או לפוליטיקה. כל כיוון הפקודה הוא פסול, ויש להילחם נגדו בכל תוקף.  הפקודה היא נגד ההלכה, ורוח הפקודה הוא נגד רוח ההלכה.  אגב, פקודה זו היא גם נגד הדמוקרטיה, שמעניקה שוויון בעניינים מצפוניים ובעקרונות, כאשר כל אחד מתהלך כפי דעתו.  כל העניין הזה של עירוב בנים ובנות, אינו נושא צה"לי ואינו נוגע לפעילות הצבאית, אלא שימוש ציני בצבא כדי לשנות את פני המדינה.

ש: ומה עם החיילים החרדים?

ת: לא נוגעים בהם ולא פוגעים בהם, משאירים אותם כמו שהם, אך לא מקימים עוד גדודים חרדים.

ש: אז באמת, אולי דווקא אנחנו לא צריכים לבקר ולבזות את צה"ל בשם הממלכתיות?

ת: מה זה קשור לממלכתיות?!  אנו אוהבים את צה"ל ואנו מבקרים את צה"ל.  לומר את האמת אינו ביזוי, אלא הצלה הצבא מאבדון, והצלת המדינה מאבדון.

ש: לפי הניתוחים הסטטיסטים, בעוד כך וכך שנים, רוב המדינה יהיו דתיים וחרדים, וכן רוב הצבא, אז הכל ממילא יסתדר, אז למה להילחץ?

ת: כדי לחסוך יסורים לעם ישראל עקב הפוליטיזציה של צה"ל בצורה הידועה לשמצה של "חינוך מחדש".

ש: ובסיכום?

ת: והיה מחניך קדוש.