סלולרי כשר - זה משמח

 הרב שלמה אבינר

 

שאלה: אני מבין שצריך סלולרי כשר פשוט כמו שהיה פעם או לפחות סינון מעולה.  הבעיה היא שכבר התרגלתי לסמרטפון שלי, והשינוי דורש ממני ויתורים מכבידים.  אני מסכים שזו עבודת ד' שלי, אבל צריך עבודת ד' בשמחה!

תשובה:  עבודת ד' היא עמל.  אדם לעמל יולד.  המהר"ל מסביר בספרו תפארת ישראל שאדם נברא מן העליונים ומן התחתונים, הנשמה מן העליונים והגוף מן התחתונים, הוא שייך בפועל לתחתונים ובכח לעליונים, לכן זקוק לו עמל. הנשמה מושכת לקדושה ולטהרה והסמרטפון לטומאה, לפריצות, להבל, לגסות, לרשעה.  לכן צריך עמל.

בעולם הזה לא מקבלים שום דבר חינם, לא תורה, לא קדושה, לא ארץ ישראל ולא מדינת ישראל.  שלושה דברים נקנים ביסורים: תורה, ארץ ישראל ועולם הבא.

מי שחושב שעבודת ד' היא לונה פארק, התבלבל בין היהדות לבין דת אחרת, כלומר האלילות.  האלילות אומרת: הכל מותר לך, תהנה, קח מכל הבא ליד.  הכל מותרים לך, הכל שרויים לך.  יש הרבה אלים, שונים ומשונים, לכן כל מה שלא תרצה, תמצא אל שיאשר לך.  בוא לקניון האלים, תמצא שם עבודת האליל כבקשתך.

אנחנו לוקחים תינוק קטן, עושים לו ברית מילה והוא בוכה קצת.  לא נורא, כאשר יש לו באמבטיה סבון בעיניים, הוא בוכה יותר.  אך כבר אז עליו להתרגל לעיקרון: בעבודת ד' לפעמים יש קשיים.

ובאשר לשאלה המרכזית, האם העמל לא סותר את השמחה – זה תלוי בנקודה אחרת: האם אדם הוא גיבור או סמרטוט.  אם הוא סמרטוט, גם אם הוא מכיר שדבר מסויים הוא טוב וישר, אבל הוא כרוך בקשיים, מיד הוא מתקפל.  אבל אם הוא גיבור, לא איכפת לו שיש קשיים.  אדרבה הוא שמח על כך ושש עלי קרב.

אכן התורה ניתנה לגיבורים ולא לסמרטוטים.  חז"ל אמרו: ישראל, עזים שבאומות.  הנצרות היא דת של סמרטוטים, ולכן ביטלה מצוות התורה.

הרמב"ם מסביר ב"מורה נבוכים" שהיינו ארבעים שנה במדבר כדי ללמוד גבורה.  התורה ניתנה מפי הגבורה לגיבורים. עבור אדם סמרטוט יש מצוות שהן משא מכביד.  אבל הגיבור אינו מרגיש את המשא, וכל מצוה היא עבורו שמחה ומתנה טובה.

לכן יש לך עתה אפשרות של רווח כפול: לזכות לטהרה ולזכות לגבורה.

חזק ואמץ.