איסור כניסה להר הבית

עשר נקודות הלכתיות

 הרב שלמה אבינר

 

א.      אחרי מלחמת ששת הימים, הרבנות הראשית לישראל פסקה באופן מוחלט שאין להיכנס להר הבית בגלל שלושה נימוקים: א. חשש כניסה ללא טבילה, במיוחד נשים.  ב. חשש כניסה למקום המקדש.  ג. חשש פגיעה במורא מקדש בהר הבית.  הרבנות הראשית לישראל היא המרא דאתרא, קל וחומר שאז הסכימו איתה גדולי הדור.

ב.      הרמב"ם פוסק שאסור להיכנס בימינו למקום המקדש ושהנכנס חייב כרת (הלכות בית הבחירה ו).  וכן פסק המגן אברהם (שו"ע או"ח תקסא) והפוסקים האחרונים.

ג.       ברחבת הר הבית של ימינו לא ידוע בבירור איפה מקום המקדש.  הרמב"ם אומר שהוא בצפון (הלכות בית הבחירה ה ו), רא"ש שהוא בדרום (מידות ב א).  יש עתה אצל הרבנים והחוקרים יותר מעשר שיטות.

ד.      הרדב"ז כותב שכיפת הסלע היא מקום קודש הקודשים (שו"ת הרדב"ז ב תרצא) אך אין לו הוכחה מוצקת, והפוסקים כתבו שיש סתירה עם דבריו במקום אחר.

ה.     הג"ר שלמה גורן הוא היחיד מבין גדולי הדור שפסק שעקרונית מותר להכנס להר הבית.  אין פוסקים על פי דעת יחיד.

ו.        בהיותו רב ראשי לישראל, לא נתן הג"ר שלמה גורן הוראה מעשית לעם ישראל להכנס להר הבית.

ז.        מותר ומצוה לכוחות הביטחון להיות נוכחים בהר הבית, מדין כיבוש (רבנו הרב צבי יהודה).  אך הטענה שאזרחים שמטיילים שם מקיימים דין כיבוש לא הוכחה הלכתית.

ח.     מיעוט הרבנים שמתירים להיכנס להר הבית מגדירים עצמם כתלמידי רבנו הרב צבי יהודה והג"ר אברהם שפירא, אך שניהם אסרו בכל תוקף.

ט.     הטענה שבימינו רבנו הרב צבי יהודה והגר"א שפירא היו משנים דעתם, סותרת את הנימוקים הברורים שלהם, את אמירותיהם המפורשות, ואין לה שום הוכחה.

י.        רבנו הרב צבי יהודה פסק שהנכנס לשם בימינו עובר על מורא מקדש.

*

תשובות הלכתיות הארוכות האוסרות:

שו"ת משפט כהן צו

שו"ת ציץ אליעזר י א

שו"ת מנחת יצחק ה א

שו"ת יביע אומר ה יו"ד כו