העבדות המודרנית

הרב שלמה אבינר

 

מיד אחרי מתן תורה, ההדרכה ההלכתית הראשונה שד' נתן בפרשת משפטים היא ביחס לעבדות.  אכן עבדות היא צרה נוראה מאוד ואכזרית מאוד.  צרת הצרות.  אך יש גרוע מעבד: אדם שרוצה להיות עבד.  אהבתי את אדוני לא אצא חופשי.  אותו עבד הוא אבוד.  אבוד לעולם.  ורצע אדונו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם.

לצערנו זו העבדות המודרנית שעושקת את כמעט כל המין האנושי: עבדות רצונית.  אנשים עסוקים יומם וליל לקנות חפצים שמשעבדים אותם יותר ויותר.  רצים אחרי עבודה מנכרת יותר ויותר, שמסכימים לתת להם, בתנאי שיתנהגו כרצון מעבידיהם. העבדים המודרניים  בוחרים את אדוניהם.  כך זוחל המון עבדים על פני האדמה.

כדי שטרגדיה אבסורדית זו תופיע, צריך קודם להסיר מהעבדים כל תודעה שהם מנוכרים ומנוצלים.  מודרניות מוזרה ועצובה.  בניגוד לעבדים שבזמן העתיק, לצמיתים של ימות הביניים, לפועלים המסכנים של ראשית המהפכה התעשייתית, אנו ניצבים היום מול אנשים שלא יודעים שהם עבדים או ליתר דיוק אינם רוצים לדעת.  לכן, הם נמנעים ממרד מעשי או רוחני, שהוא הפתרון היחידי האפשרי.  הם נכנעים בלי להתווכח לחיים האומללים שבנו עבורם.  הכניעה הזאת היא שורש אומללותם.  חלום זוועה של העבדים המודרניים שזורמים לתוך ההתנכרות האכזרית.  זו העבדות המודרנית שמצליחה להסתיר ממנו את מעמד העבדות שלנו על ידי תודעת כזב.  וישועתנו תהיה להכיר את האמת איך שהיא באמת ולא איך שהיא מוצגת על ידי הכוחות השולטים המשחיתים.

*

המין האנושי המסכן בונה במו בידיו את בית-הסוהר בו יצטרך לחיות, עולם אכזרי ללא טעם וריח, מלא ניצול ואומללות.  מיום ליום העולם יותר מתמלא רעש ולכלוך, שגוזל מהאדם את אושרו ואת חרותו.  זהו עולם שנשלט על ידי בעלי ההון, בעלי שלטון, בעלי המאה ובעלי הדעה.  רוב האנשים מתגוררים בדירות סרוחות, ובניגוד לעבדים, עליהם לשלם על כלוביהם.  עולם עצוב.

*

אותו עבד מודרני, צובר בדירתו יותר ויותר חפצים, שהפרסומת משכנעת אותו שהם יביאו לו אושר ושלווה.  אך ככל שהוא צובר, אושרו מתרחק ממנו.  יש לו ויש לו, אך הוא איבד את עצמו, את נשמתו.  אותם חפצים חומסים מן הפועל את פרי עבודתו ומן הצרכן את חייו.  פעם אמרו שהביקוש קובע את ההיצע.  עתה ההיצע קובע את הביקוש.  ללא הפוגה, ממציאים צרכים חדשים שמהר מאוד נחשבים כחיוניים על ידי רוב האנשים.  בהתחלה הרדיו, אחר כך הרכב, הטלויזיה, המחשב, ועתה הטלפון הסלולרי.  כל המכשירים האלה, שמתפשטים בזמן קצר, משנים לעומק את יחסי אנוש, מבודדים את האדם מהזולת, ומפיצים את המסרים של הכוחות השולטים.  הרכוש שאנו בעלים עליו נעשה בעל עלינו.

*

הדוגמה הבולטת ביותר של הידרדרות העבד המודרני היא המזון.  הזמן שנותר לו להכין מזונו נעשה יותר ויותר מצומצם, הוא נאלץ לבלוע מהר מוצרים מזון תעשייתיים-רעילים, תחליפי כזב של רווחה מדומיינת.  בסופרמרקט, הוא נבוך בפני ריבוי המוצרים, ונפתה בהזיית הבחירה, כיון שכל מוצרי במזון זהים בזיופם, ערבוב של חומרים כימיים, חומרי שימור ,חומרי צבע ושאר המצאות.

הסיפוק המיידי הוא הכלל השולט בהזנה, וכן הוא הכלל של כל צרכי האדם.  ותוצאות תרבות אכילה זו הן השמנה ומחלה.

ומול רוב המין האנושי השרוי במצוקה נוראה, האדם המערבי חש אושר מדומה  בסיפוק האובססבי של הנאותיו .

אי שוויון משווע עדיין שורר על פני כדור הארץ.  שש מאות מיליון אנשים ללא מזון, מיליארד ללא מים ראויים למים.

האדם המערבי משוכנע ששאר המין האנושי רק נברא כדי לשרת אותו ולספק צרכיו.

*

אך כדי לצרוך ולצרוך ללא סוף, יש הכרח לעבוד ולעבוד בלי סוף, כלומר למכור את עצמו.  יש לעבוד יותר ויותר, להיות מנוכר ומבוזה יותר ויותר.  עסוקים כל חיים בדבר מעייף ומשעמעם עבור רווחם של מועטים.  הפועל הופך בעצמו למכונה בבית החרושת ולמחשב במשרד.  חלוקת העבודה כופה עליו אותן פעולות חוזרות ונשנות מבוקר עד ערב.

*

אך לא רק בעבודה, העבד המודרני מאבד את אישיותו.  אלא גם בתרבות הבידור שלו.  הוא עבד במשרה מלאה, עסוק בבילויים שפלים, רדודים ומורטים.

*

הוא משלם זאת בחרדות, בדכאונות, בתיסכול, במחלות.  במקום לבנות חיים בריאים, מרפאים אנשים חולים.

*

העבד המודרני מתרגל להיות צייתן תמידי, הצייתנות נעשתה טבע שני.  הוא מציית בלי לדעת למה.  לציית, ליצר, לצרוך ולהתבדר.  זו כל מסגרת חייו.  הוא כבר לא מסוגל לנהל את חייו בלי לציית.  אך הוא ממשיך להיות עבד.

*

מקום אהבת ד', תפסה אהבת הכסף.  זהו האל החדש של העבד, אבל אותו אל הוא ריק והבל, חתיכת נייר עם מספר.  בשביל אותו אל הוא עוזב את המוסר, בשבילו הוא עובד, בשבילו הוא לוחם.  הוא חולם  שאם יהיה לו הרבה כסף, הוא יהיה חופשי ומאושר, כאילו רכוש היא החרות.  אבל חרות אינה רכוש אלא אישיות, שנבנית במאמץ של תיקון מידות.  אך בשביל זה צריך אומץ להשתחרר מן העבדות.

אבל העבר המודרני סובר שאין חלופה אחרת מאשר עולמנו העכשיוי, לכן הוא מכריז: אהבתי את אדוני, לא אצא לחופשי.  ואם יחלום על עולם אחר, הוא יינזף, יידחה וייענש.

*

אבל אנו אומרים: דע לך, המלך, שלאלהיך לא נשתחוה, ולפני פסל הזהב שהקמת לא נסגוד (דניאל ג יח).

*

מרגילים את העבדים המודרניים למעמדם החל מילדותם, מצמידים אותם בפני מסכים זוהרים שמטפטפים להם מוסר עבדים.  תציית.  אל תשאל.  תמשיך.  תזרום.  עבוד לאלהי זהב.  תקנה.  תצרוך.  תהנה.  יש להחניק את הילד מטל שחר ילדות, לטמטם אותו, פן יחשוב, פן יביע ביקורת.  כל זה במסווה של פלורליזם, של דמוקרטיה, של חופש, של סובלנות.  מפתחים אצלו את היצרים היותר שפלים.

*

ובאותו עולם של צריכה, האשה, הופכת לעבד כפול, הופכת לחפץ של הנאה. עליה להיות חייכנית, יפה, חשופה, מפתה, מושכת, חלון ראוה של בשרה.

*

ואותו עבד מודרני ומסכן, זועק כמו אזרחי רומא העתיקה: Panem Et Circenses, לחם ושעשועים.  הוא מנסה להשכיח את דכאונו, מול המסך הגדול או הקטן, בסרטים של אלימות, של פריצות, של דמיונות, של שטויות, של אדיוטים האמורים להצחיקו.  מול ספורט אליטיסטי תחרותי המאדיר נצחונות הבל של עבדים מודרניים.  כיון שחייו כבר אינם חיים, הוא חי בדמויות ההזויות שמעבר למסך.  כמו קיסר רומא שקנה ציות אזרחיו בלחם ושעשועים, כך גם היום קונים צייתנות העבדים על ידי צרכנות ריקה ושעשועים נבוכים.

*

התקשורת הנשלטת על ידי ההון והשלטון מכשפת את התודעה של העבדים המודרניים על ידי מילים.  וכנגד זה הרפואה היא השיחה האמיתית בין אדם לחברו, האהבה.  אהבה ואמונה. 

*

העבד המודרני, מצביע בבחירות ובכך מרמה את עצמו שהוא בן חורין, שהוא מנהיג את המדינה.  אך כיצד ינהיג מדינה אם הוא ויתר על הנהגת עצמו.  הוא אינו מבין שהצד השוה לכל המפלגות הוא שיישאר עבד מודרני.  והויכוח ביניהם הוא רק מי יגרוף יותר עבדים. דמוקרטיה של כזב.  העבד רק בוחר מי יהיה מעבידו.

העבדים המודרניים אינם עבדים בגלל שיש להם אדונים, אלא האדונים הם אדונים בגלל שהעבדים בחרו להיות עבדים.  בחרו להיות עבדים לתקשורת, שגנבה את אמות המידה של הטוב והרע.

*

ואנו תלמידי אברהם אבינו, תלמידי משה רבנו אומרים: אל תקרא חרות על הלוחות אלא חירות.  אנו תלמידי רבי יהודה הלוי אומרים: עבדי הזמן, עבדי עבדים הם, עבד ד', הוא לבדו חופשי.  אנו תלמידי רבי שמעון בר יוחאי, אומרים: התשובה היא עלמא דחירו, עולם החרות.

ואנו הולכים ומנצחים, אנו ממלאים את העולם חרות ואורה, אנו משחררים אותו מהעבדות החטאית.  כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם, ולא עבדים לעבדים.  ועבד ד' הוא לבדו חופשי, כי נשמתו, נשמת אל חי, זורחת בקרבו.