משפט Nobody נגד עפרה

 הרב שלמה אבינר

 

מגיע לבג"ץ שלנו פרס בינלאומי לפלפולי סרק והבל לגבי הפסק המורה להרוס תשע בתים בעפרה.  כידוע היו תקופות שגדולי ישראל התנגדו לפלפולים הנהוגים בישיבות, אבל גם אז הפלפלנים היותר גדולים היו לועגים לפלפול השקר של הבג"ץ.

שהרי אינינו רוצים לגזול אדמות של ערבים חלילה.  אם אדמות אלו שייכות לערבים, בודאי שיש להחזיר להם, או ליתר דיוק לשלם להם, כפי שנהוג במקרים כאלו במשטרים המתוקנים בעולם.  אך אם נשאל את הבג"ץ מי הם ערבים הפרטיים שבנו בתים על "אדמתם הפרטית", התשובה כתובה שחור על גבי לבן בפסק דין היא: "אין!  אותם הערבים שהם כביכול העותרים אינם רשומים כבעלי הקרקע!  ועל שלושה בתים, אין ערבי טוען בעלות!  אין להם זכות קנין על הקרקע"!

אם כן מי תובע את היהודים בעפרה?  Nobody!  אף אחד!  זו קרקע פרטית שלא שייכת לאף אחד!  אכן פלפול סרק נועז.

ומעשה שהיה כך היה.  מלך ירדן גזל את יהודה ושומרון, בניגוד להחלטות בינלאומיות, ולא קיבל אישור מאף מדינה מלבד בריטניה ופקיסטן.  אז הוא חילק אדמות למקורביו, ידידיו וחבריו - שלא גרו שם, לא התיישבו שם, לא דרכה רגליהם שם, אך הם כביכול רשומים על איזה נייר.  וזה נקרא קרקע פרטית!  אגב, לעומת זאת, בארץ ישראל הטובה והרחבה, יש מאות מקומות, בהם גרו ערבים וברחו משם, ואנו בנינו עליהם בתים וערים, ואין פוצה פה ומצפצף.  כנראה הגרים שם סוברים שארץ ישראל היא ארצנו, והם בהחלט צודקים.  אך פתאום בעפרה יש בעיה.

נכון שיש בעיה פורמלית.  אך היא לא הפריעה למדינה לתת אישור עבור משכנתא, לסלול כבישים, להסדיר מים, חשמל ושאר תשתיות.  המדינה לא נבהלה מהבעיה הפורמלית, כנראה סברה שבשקר יסודה, וצדקה.

אם כן, בגלל "האדמה הפרטית" שלא שייכת לאף אחד, הורסים תשע בתים והורסים תשע משפחות שבנו ביתם באישור המדינה.

כמובן אין צורך לומר שאחרי החורבן הזה, אף ערבי לא יקבל כלום, כי אותו ערבי לא קיים.  רק Nobody יבוא לגור.  וקל וחומר שאף ערבי לא יבוא לגור שם, באמצע עפרה.

אם כן, אם אף אחד לא ירוויח ויהודים יפסידו, אז למה אתם הורסים?  התשובה פשוטה: "גם לי גם לך לא יהיה.  גזורו"! (מלכים א ג כו).

אף אחד לא ירוויח מהקרקעות האלה ומהבתים האלה ובודאי לא מחרובת הבתים, אבל העיקר שאותם יהודים יפסידו. זה יותר גרוע מאותה אשה במשפט שלמה שלפחות רצתה להרוויח ילד.  פה אין מה להרוויח.

זה מזכיר את דברי הפילוסוף רנה ג'יראר Rene Girard, חוקר סכסוכים.  הוא מסביר שהסכסוך מתחיל באיזה דבר השנוי במחלוקת וכולם רוצים אותו, ובמשך הזמן העוינות מסלימה, וכבר אין לה ענין באותו חפץ, אלא היא ממשיכה מכח האינרציה.  לבסוף, שני הצדדים מסכימים על ענין מסויים שישמש שעיר לעזאזל.  כך הוא מסביר את משפט שלמה.  אכן, יש שהיו רוצים להחריב את כל עפרה, ואפילו את כל ההתישבות ביש"ע, ואולי זה גם רצונו של הבג"ץ.  אך זהו דבר בלתי אפשרי, לכן בחרו בתשע בתים אלו כשעיר לעזאזל. אכן  האם הלא אמיתית מוכנה לוותר על התינוק, בתנאי שהאם השניה לא תקבל אותו.

ואם כבר הזכרנו את הפרשנות של רנה ז'יראר למשפט שלמה, אולי אפשר גם לצטט את ספרו של מרק טוויין Mark Twain עבור ילדים, "הרפתקאותיו של האקלברי פין - Adventures of Huckleberry Finn".  ג'ים, העבד השחור שברח, טוען שפקודת שלמה המלך לחתוך את התינוק לשנים אינה שוה מאומה.  אם יש שני אנשים שטוענים לבעלות על דולר, האם אחתוך אותו לשנים ואתן לכל אחד חצי.  אלא אחקור היטב למי ששייך באמת הדולר.  האק משיב לו שהוא לא הבין כלום, וששלמה רק איים ולא התכוון לבצע.  אך ג'ים מתעקש לומר לו שזה נכון לגבי מי שיש לו ילד אחד או שנים, אז הוא יודע מה ערכם, אבל לשלמה המלך היו אלף נשים וכחמשה מיליון ילדים המתרוצצים בבית (כך ג'ים סבר) לכן לא היתה לו שוב בעיה לחתוך ילד אחד לשנים.

פירוש: האק, שחי בסביבה פחות או יותר נורמלית, ודאי  סובר שזה לא איום רציני.  אך עבור העבד השחור, שנפגש בהתעללות נוראה כלפי עבדים, כולל רצח, כאשר ערכו של עבד הוא ערך דולרי, האפשרות של חציית התינוק היא כן סבירה.

כן, לצערנו, בשביל שופטי בג"ץ, שלא טרחו ולא עמלו, לא בנו בתים בעפרה ולא גדלו בהם משפחה, אין שום בעיה לחתוך תינוק, להחריב בית, גם אם אף אחד לא ירוויח מזה, וכל זה בעזרת פלפולי שקר ושוא.  אנו רגילים להבלים מפי הבג"ץ אך הפעם זה עובר כל גבול הגיוני ואנושי.

לא נראה שהעם היושב בציון יסכים לטיעונים הקלושים של הבג"ץ.  הוא לא רואה זאת כדמוקרטיה אלא כהתאבדות.  הוא לא הולך שבי אחרי בעלות פרטית פיקטיבית וורטואלית.

ויהי רצון שמהר יתקיים בנו "ציון במשפט תיפדה" (ישעיה א כז), "ואשיבה שופטיך כבראשונה, ויועציך כבתחילה, אחרי כן ייקרא לך עיר הצדק, קריה נאמנה" (שם כו).