האם מסוכן בירושלים?

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: האם בגלל גל הטרור, יש להימנע מלבקר בירושלים?

ת: לא.  אין זה מסוכן.

ש: בגלל ששלוחי מצוה אינם ניזוקים (פסחים ח)?

ת: גם בלי זה מותר, כי הסיכון אפסי.

ש: גם ברחוב הגיא שמוביל משער שכם עד הכותל, הסיכון הוא אפסי?

ת: כן.  יש משמר הגבול, יש משטרה, יש משטרה באזרחי, יש שב"כ, יש מאבטחים, יש מאות מצלמות.  המדינה משקיעה כסף רב כדי שיהיה שם בטחון, מסיבות פוליטות כדי שלא יאמרו הבלים על חלוקת ירושלים בגלל שאינינו משתלטים על הבטחון, וכן מסיבות תיירותיות כדי שיבואו תיירים רבים.

ש: אפשר לומר שבטוח שלא יקרה כלום?

ת: לא.  לא אמרנו שהסיכון הוא אפס, אלא שהוא אפסי, כלומר קרוב לאפס.  אבל סיכון כזה, יש בכל ירושלים, ובכל עיר ובכל מקום בארץ, וכן בחוץ לארץ.  וכי בגלל זה, האדם יישאר ספון בביתו וירעד מפחד?!  גם בנסיעה ברכב יש סיכון מסויים, וכי בגלל זה אדם ילך ברגל, במיוחד שגם להולכי רגל נשקפת סכנה, אך כל זה אפסי.

ש: איך מודידים סכנה על פי הלכה?

ת: אם בטוח שייהרג זו עבירה של תורה של ונשמרתם.  אם רוב הסיכויים שייהרג, גם איסור תורה, כי הולכים אחרי הרוב.  אם יש סיכון של 50%, יש גם איסור בגלל ספק מן התורה להחמיר.  יש אומרים שהכלל ספק מן התורה להחמיר הוא בעצמו מן התורה ויש אומרים שהוא מדרבנן.  אם יש 49% סיכון שייהרג, זה איסור דרבנן.

ש: ומה הסיכון שמותר על פי ההלכה ולא עוברים על איסור דרבנן?

ת: הג"ר יצחק זילברשטיין נשאל על תלמיד ישיבה שלומד ביש"ע והוריו מתנגדים בגלל הסיכון.  הוא השיב שסבר חמיו הגרי"ש אלישיב ע"פ שו"ת משכנות יעקב (יו"ד סי' יז) שאם הסיכון הוא פחות מ5% ,מותר (עיין חשוקי חמד יומא פד ב וב"ב צו א).  ובודאי אין אדם מתוך 20 שנהרג.  אבל המגן אברהם כותב לגבי כניסת אשה להריון, שאין אחת מיני אלף מתה.  ועל פי זה מוכיח רבי עקיבא איגר (סי' ס), שמותר לקחת סיכון אחד מאלף, ומובא בשו"ת הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג (או"ח ח"א, עמ' רסט).  ולעניננו בודאי אין אדם אחד מיני אלף נהרג בכל הליכה ברחוב הגיא, בחסדי ד' עלינו.  לכן אין זה נחשב לסכנה.

ש: אבל מה יעשה אדם שמפחד?

ת: יתגבר על הפחד.  בודאי שצריך להיזהר, אך אין להגזים.  הרמח"ל דן במסילת ישרים סוף פרק ט על אדם שרוצה לחמוק ממצוות בגלל כל מיני פחדים: "עוד ממפסידי הזהירות הוא רוב הפחד וגודל המורא מן הזמן ותולדותיו (=מאורעות שונים), כי פעם ירא מן הקור או מהחום, ופעם מהפגעים (קצת דומה לפיגועים...), ופעם מן החלאים, ופעם מן הרוח, וכן כל כיוצא כזה".

ש: זו תכונה נפשית לא נוחה או זו גם עבירה?

ת: זו עבירה.  אסור לפחד.  כך ממשיך הרמח"ל: "וכבר גינו חכמים המידה הזאת ויחסוה אל החטאים (=החוטאים), ומקרא מסייעם דכתיב: 'פחדו בציון חטאים, אחזה רעדה חנפים' (ישעיה לג).  עד שאמר אחד מן הגדולים אל תלמידו בראותו אותו מתפחד: 'חטאה את' (=אתה חוטא.  ברכות ס)".

ש: אבל אסור להסתכן?  ונשמרתם מאוד לנפשותיכם (דברים ד)!

ת: ידוע.  על זה הוא מבחין בין סיכון לסיכון, כמו שאמרנו קודם: "דע כי יש יראה ויש יראה.  יש יראה ראויה ויש יראה שוטה.  יש בטחון ויש הוללות".

ש: איך מבחינים?

ת: "היראה המיוסדת על הנהגת החכמה והשכל, היא הראויה, שעליה נאמר: 'ערום (=חכם) ראה רעה ונסתר, ופתיים (=טיפשים) עברו ונענשו' (משלי כב)".

ש: ומה היא יראה שוטה?

ת: "שיהיה האדם רוצה להוסיף שמירות על שמירות ויראה על יראה, ועושה משמרת למשמרתו, באופן שיגיע מזה ביטול לתורה ולעבודה".

ש: ומה קנה המידה?

ת: "והכלל להבחין בין שתי היראות הוא מה שחלקו חכמים זכרונם לברכה באמרם: 'היכא דשכיח היזיקא שאני' (=איפה שהניזק שכיח, זה שונה.  פסחים ח).  כי מקום שההיזק מצוי ונודע, יש להשמר. אך מקום שאין ההיזק נודע, אין לירא. ועל כיוצא בזה נאמר: 'ריעותא דלא חזינן, לא מחזקינן' (=קלקול שלא רואים, לא מחזיקים שיש). ואין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות. הוא עצמו ענין הפסוק שהבאנו למעלה: 'ערום ראה רעה ונסתר', הא אינו מדבר אלא בנסתר (=תופס מחסה) מן הרעה אשר רואה".

  ועתה ראה איזה ביטוי נפלא יש בפי הרמח"ל: "לא ממה שיוכל להיות שיהיה אפשרי שיבוא"!

ש: פיגוע ברחוב הגיא בין שער שכם לכותל מוגדר "מה שיוכל להיות שיהיה אפשרי שיבוא"!

ת: כן!  זה הסיכום!