תגידי: לא!

הרב שלמה אבינר

 

ילדה יקרה, נערה יקרה, ילדה בגן או ביסודי או בתיכון או אחר כך – אם גבר מטריד אותך, אמרי לו בתוקף: לא!

כמובן, זה גם נכון לגבי ילד ולגבי נער, גם אלה מוטרדים, אך הרבה פחות, אולי עשירית, לכן אני פונה לילדה, אבל זה גם נכון לגבי ילד.

הטרדה – זה כל סוג של הטרדה, גופנית או מילולית.  גם עלבון, גם בדיחה, גם תנועה גסה, גם שריקה.

אם זו הטרדת רחוב  ואין מה לעשות, התעלמי והמשיכי את דרכך.  אבל אם זה אדם מוכר, קרוב משפחה, אדם בבית ספר, שכן, אדם בעבודה – פני למשטרה.  אל תהססי.  שילך לבית סוהר, שישלם קנס, ויגיד תודה שלא תולים אותו.

אל תתביישי.  את לא אשמה.  לא עשית שום דבר רע.  אל תפחדי שלא יאמינו לך.  אל תתכחשי.  נכון שזה קשה להתלונן, זה מעורר פחד, גועל נפש, סבל, הרגשת אשמה.  אז לכי עם אדם שאת נותנת בו אמון, והוא נותן בך אמון.  או טלפני לאחד מארגוני הסיוע לנשים.

את לא לבד.  אשה אחת מתוך שלושה חוותה זאת!!  ושבעים אחוז מהנשים חיות בחרדה מתמדת מפני הטרדה.  זה מאבק של כל הנשים, של כל הילדות – וכמו שאמרנו קודם, גם של הילדים והנערים.  זה מאבק עולמי חשוב ואמיתי.

התלונני גם אם זה אדם מכובד – כי באמת הוא אינו מכובד, הוא המבזה את עצמו, הוא האשם.  וגם אם משפחתו תתבזה, אין זו אשמתך, זו אשמתו, שיסתדרו יחד איתו.  הוא פשע, הוא ישלם!  הוא ישלם כי מגיע לו עונש, הוא ישלם כדי שלא יעשה שוב, הוא ישלם כדי שאחרים יראו וייראו, הוא ישלם גם כדי שאת תרגישי טוב.  שמא תאמרי: אך זו נקמה?  כן זו נקמה!  אז מה, זו נקמה מסוג מותר, זו נקמה מסוג מומלץ.  לא נוקמים במי במי שלא רוצה להשאיל לך חפץ.  אבל על צערא דגופא, על צער שנגרם לאישיות, כן נוקמים (עיין יומא כג).

ילדה, אם קרוב משפחה מחבק או מנשק או נוגע, בצורה לא נעימה לך, אמרי: לא.  וספרי לאמך, או לאביך, או לכל אדם שאת נותנת בו אמון.

ילד, אם אדם זר ברחוב עוצר את רכבו ושואל אותך אם אתה רוצה טרמפ, אמור: לא.  או מבקש ממך לעלות כדי להראות לו את הדרך, אמור: לא.

התאמני בבית לומר: לא.  על פי רוב אנו אומרים כן, זה יותר נעים, אך לפעמים, יש לומר: לא.  גם זו מילה נעימה. אפילו בעשרת הדברות כתוב כמה פעמים: לא.

אך בל נטעה: לא כל הגברים מושחתים, לא כל הגברים מגעילים.  רובם אנשים טובים, אבל אותו מיעוט מושחת ומגעיל, מעוות ומרושע, גורם הרבה נזקים.

לגרושות יותר מלרווקות, ולרווקות יותר מלנשואות. לעולות חדשות יותר מאשר לותיקות.  במיוחד לנשים העובדות בהאכלה, מוכרות, מזכירות, מטפלות סיעוד, עובדות נקיון.

שלושים אחוז מהמתלוננות הן מתחת לגיל שתים עשרה.  אל תהססי, התלונני.  התגברי על הכחשה, פחד, הרגשת גועל, טראומה, הרגשת אשמה, סבל.  זה לא קל, אבל כדאי.

אמא, אבא, מחנכת, מחנך, אנא דיברו על זה עם הילדים, בבית ובכיתה.  כמובן, לא כל הזמן, אבל מידי פעם.  אפשר עקב סיפורי תורה או לימוד הלכה, או לימוד אמונה, או מעשה שהיה.  טפטוף עדין תמידי, זך וטהור.

אל תפחדו שאתם פוגעים בתמימות הילד או הילדה.  להיפך, אתם שומרים על תמימותם.  שהרי ממה נפשך, - אם כבר קרה להם משהו בתחום זה, חשוב מאוד לדבר, לתקן ולרפא.  – ואם לא קרה, אז חשוב להקדים רפואה למכה ולבנות מוגנות אישית.

כמובן, אנו מלמדים שאנשים הם טובים, הם טהורים, אך יש יוצאים מן הכלל.  לכן, אם קורה לילד דבר שנראה לו חריג, עליו לדווח למי שהוא נותן בו אמון, הרי בתורה עצמה יש גם סיפורים קשים.  התורה היא אורה, אך יש בה גם נקודות חושך.

ובעיקר למדו אותו לומר: לא.