שגעון משלוח המנות הסיבובי

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: ישנה תופעה הולכת וצוברת עוצמה, שבחלק גדול מפורים, משפחות רבות עסוקות במשלוח מנות, מקבלות ושולחות.  על פי רוב ממחזרות מה שקבלו למשלוח מנות חוזר.  אגב, לפעמים יש אי נעימויות, כי אדם מקבל בחזרה מה ששלח, או נשאר בפנים פתק מוצנע של השולח הראשון.  מצד אחד נעים מאוד לקבל משלוח מנות וגם לשלוח מנות, ומצד שני זה גורם הכבדה, גם של כסף וגם של זמן.  כיצד לשקול?

ת: בסופו של דבר זה ענין אישי, כל אחד יחליט מה הדרך בה הוא עובד את ד'. מה שחייבים על פי דין, חייבים.  מעבר לזה, זה שיקולו של כל אחד, והוא אינו צריך להרגיש את עצמו מחוייב לעשות מעבר להלכה.

ש: כדאי להגדיר מה חייבים על פי ההלכה?

ת: "משלוח מנות איש לרעהו", כלומר שתי מנות לאדם אחד.  מעבר לזה, אין חובה.  כמובן זה טוב ויפה.

ש: אפשר להגדיר זאת כחומרה?

ת: אין זה בטוח, אך יתכן.  אך, לו יהיה כן, כל אדם מחליט במה הוא רוצה להחמיר.

ש: אם מקבלים משלוח מנות מאדם מסוים, חייבים להחזיר לו?

ת: כך טוען רבי חיים בן בצלאל אחי המהר"ל.  אך זה חידוש.  לא חייבים להחזיר (כי בא מועד על פורים עמ' קיג).

ש: אבל יש לחץ חברתי.  ובכלל יש מין צפיה ולחץ חברתי לתת משלוח מנות לכל הידידים וכל המכרים וכל בני המשפחה?

ת: לא פוסקים הלכה על פי לחץ חברתי אלא על פי אמת.  ואם אדם בא להחמיר, עדיף שיחמיר במתנות לאביונים, כי הרבה יותר חשוב לתת אוכל לרעבים, מאשר לחלק מזון לשבעים, במיוחד אם זה מזון לא בריא, כגון ממתקים, עוגות, משקאות ממותקים או חריפים.

ש: אך מתנות לאביונים הוא מצוה אחרת?

ת: נכון.  יש לקיים גם משלוח מנות וגם מתנות לאביונים.  אך אם אדם כבר רוצה להוסיף, עדיף שיוסיף עבור העניים, בדומה למה שהרמב"ם כתב לגבי סעודת פורים: "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו.  שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים.  שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר: להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" הלכות מגילה ב יז).

ש: מה המקור של דברי הרמב"ם?

ת: סברא.  הוא בעצמו המקור.  כך כותב שם המגיד משה: "דברי רבינו ראויין אליו".

ש: בעצם אם רוצים דווקא להרבות במשלוח מנות, אפשר לשלחם לעניים, ובזה יש רווח רוחני כפול.

ת: נכון מאוד, במיוחד לפי סברת תרומת הדשן שטעם משלוח מנות הוא שיהיה מה לאכול למי שמתבייש לבקש צדקה (סי' קיא).  לפי זה גם משלוח מנות עצמו מכוון לעניים.  אמנם לפי רבי שלמה אלקבץ בפירושו על מגילת אסתר 'מנות הלוי' הטעם של משלוח מנות הוא להרבות אהבה וריעות.  למעשה, הפוסקים הכריעו כשני הטעמים גם יחד.  אך גם כלפי עניים יש להרבות אהבה וריעות.

ש: מה הרב מציע למעשה?

ת: לתת משלוח מנות לאדם אחד או למעט אנשים ואת שאר הכסף לעניים.  אין סיבה למי שלא קיבל משלוח מנות להיפגע.  אפשר לשלוח פתק אהבה לחבר ולציין שניתן כסף לעמותות שמטפלים בעניים, חולים, בעלי מוגבלויות, ילדים מסכנים וכדומה.  יש כמה עמותות שמחלקות פתקים מוכנים מראש תמורת תרומה לקראת פורים.

ש: אבל אם נותנים כסף לעני, האם יוצאים ידי משלוח מנות?  הרי למשלוח מנות חייבים לתת אוכל, אבל עם כסף אפשר לקנות אוכל.

ת: זו מחלוקת.  והוכרע שלא יוצאים ידי חובה (שולחן ערוך או"ח תרצה ד מ"ב ס"ק יט), אבל אם העמותה קונה מזון ומחלקת בפורים עצמו, זה בסדר (הליכות שלמה פורים שלז.  שו"ת תשובות והנהגות א תז).  אך יש עוד בעיה כי נפסק שלא יוצאים ידי חובה בעילום שם (שו"ת יביע אומר או"ח ט עא).  למעשה לא בטוח שבתרומה לעמותה מקיימים משלוח מנות.  אבל אין נפקא מינה, שהרי אם נותנים כדת וכדין לאדם אחד, אז יוצאים ידי חובה.  השאר הוא צדקה.

ש: צדקה זה תמיד טוב.

ת: יש גם דין מיוחד של מעות פורים (שו"ע או"ח תרצד ב-ד) מלבד מתנות לאביונים.

ש: ובסיכום?

ת: יש עוד רעיון טוב: לצמצם ביותר במשלוח מנות איש לרעהו, ולרכז את מרביתם עבור החיילים, שחייהם קשים.  כאמור, לפי רבי שלמה אלקבץ, טעם משלוח מנות הוא להרבות אהבה בין אדם לחברו, ולפי בעל "תרומת הדשן", הטעם הוא לשמח את מי שאין לו בסעודת פורים.  לגבי חיילים, שני הטעמים קרובים להתקיים.  לכן שאף איש לא ייפגע אם לא קיבל משלוח מנות מחברו, וכולנו נדע שבשנה זו מתנותינו הולכות באהבה לשומרי הביטחון הצבאי, מלבד העניים כפי שהזכרנו לעיל.