זיהוי תכלת על פי הוכחות

 הרב שלמה אבינר

 

שאלה: הרב הזכיר כמה פעמים את שיטת בית הלוי ש"חפצא דמצוה" אי אפשר לזהות על פי הוכחות אלא רק על פי מסורת רציפה.  האם שיטה זו גם מוזכרת בראשונים?

תשובה: כן .הרב יהושע בן מאיר בספרו "ציצית המצווה והאגדה" מזכיר זאת בשם רבנו אברהם בן הרמב"ם: "ומשום אי הכרת דג זה על ידי מסורת מדויקת נמנעה מהמאוחרים עשיית התכלת" ("ספר המספיק לעובדי ה'" הוצאת אוני' בר אילן עמ' 273). 

אגב ,הוא מספר שם: "סיפר לי מו"ר הרב דוד כהן זצ"ל 'הנזיר' שפעם אחד הביא לו ר' שלמה זלמן שרגאי תכלת של הרבי מרדזין,  תכלת שהרבי הכין עצמו, לא מה שהכינו אח"כ החסידים.  הוא מאוד התרגש והלך בשמחה להראות את זה למרן הגראי"ה קוק זיע"א.  לדבריו זו הייתה הפעם היחידה בה ראה את הראי"ה כמעט יוצא מהכלים, ואמר לו: 'אתה לא יודע מה היה עם זה בירושלים'?  מסתבר שאדם אחד עלה לתורה בשבת בחורבת רבי יהודה החסיד בירושלים עם טלית עם תכלת כזו.  ירושלמי אחר כעס, רץ וקרע לו את התכלת.  לאחר שבת הוא תבע אותו בביה"ד של הגאון ר' שמואל סלנט זצ"ל בנזק.  טען הנתבע: 'כיוון ששבת, הרי אני חייב מיתה, וקים לי בדרבה מיניה, וממילא אני פטור מלשלם'.  ואילו התובע טען: 'לא, אתה מקלקל, וכל המקלקלים [בשבת] פטורים [מחיובי שבת], ולכן אינך חייב מיתה ואתה חייב לשלם על הנזק'.  והנתבע בשלו: 'אין זה תכלת, ממילא אינני מקלקל אלא מתקן, וממילא חייב מיתה, וממילא קלב"מ ופטור מלשלם.  פסק הבית-דין שכיוון שהמחלוקת התחילה בדיני ממונות, יכול הנתבע לומר 'קים לי' שזה לא תכלת, ובכך אני חייב מיתה, וקלב"מ ופטור מלשלם.

לאחר זמן, הגראי"ה נרגע ואמר לו בערך, אתה ממילא נזיר ומוזר, אז תלך כבר גם עם תכלת.  לכן, מחמת גערתו של הרב זצ"ל הוא לא הטיל תכלת בטלית גדול, אלא בטלית קטן בלבד.  אך כיוון שחבל היה לו לשים תכלת של הרבי בטלית קטן, אז הוא קנה תכלת של החסידים, ואת התכלת של הרבי השאיר לעשות מזה ציצית לבנו, הרב שאר יישוב כהן שליט"א, לכשיהיה בר מצווה.  ואולם כאשר היה בנו לבר מצווה, הוא חיפש את התכלת ולא מצא אותה, ויהי דבר פלא בעיניו, [הנזיר ידע בדיוק היכן נמצא כל דבר בחדרו].  לכן הוא הלך להתייעץ עם הרב הראשי, מרן הרב זיע"א כבר לא היה בחיים, והרב הראשי היה הגרי"א הרצוג זצ"ל.  כידוע, הרב הרצוג כתב נגד התכלת, אלא שהנזיר אמר לי שבאותה תקופה הוא לא ידע זאת.  כשסיפר לרב הרצוג את הסיפור, חייך הרב ואמר לנזיר – 'נשתכח ממר מה שאמרו חז"ל שתכלת נגנז' [תנחומא [בובר) פרשת שלח סי' כט.  במדבר רבה (וילנא) פרשת שלח, פרשה יז סימן ה]".

[ושמעתי פעם , שלפי הגרי"ד סולובי'ציק יש ארבעה תחומים בהלכה שצריך מסורת רציפה, כי חייב לדעת בדיוק איך זה נראה: א. צרעת (עי' שו"ת שאילת יעבץ א, קלו. קלח ב).  ב. מראות דמים.    ג. אותיות הסת"ם (עד המשנה ברורה סי' לב לא היו תמונות ברורות).  ד. תכלת (כדברי בית הלוי) ].