למה כל כך קשה להתחתן

 הרב שלמה אבינר

 

למה יש במדינתנו, וגם בעולם כולו, כל כך הרבה רווקים ורווקות?  למה כל כך קשה למצוא אהבה, שהיא דבר כל כך טבעי, כל כך חיוני, כל כך נפלא?

התשובה פשוטה: כי מחפשים את הדבר הלא נכון.  אמת שהיסוד הוא האהבה, אבל שכחו שיש ארבע מובנים למונח האהבה, כפי שסדרו אותם היוונים, ואלו הם:

א.      ארוס Eros - אהבה גופנית

ב.      פתוס  Pathos- אהבה רגשית

ג.       פיליה Philia - אהבה חברתית

ד.      אגפה Agape - אהבה נשמתית

ומה בין אלו לאלו?

א.      ארוס Eros היא אהבת הגוף.  הבל הבלים.  מעשה בבחור שהתארס עם בחורה והתאהב עד שגעון בפניה העדינות.  אך אירעה תאונת רכב, היא נפצעה בפניה, וכאשר הסירו את תחבושותיה, פניה כבר לא היו כמקודם, ואז הבחור ביטל את האירוסין, כי כבר לא היה מאוהב בה.  אבל זו אותה בחורה?!  בהחלט, זו אותה נשמה, אבל אין זה אותו גוף.  אוי בחור טיפש! 

יש סיפור מפורסם על "היפה והחיה" שהנוסח המפורסם הוא של סופרת ומחנכת צרפתיה, כדי ללמד את הבנות לא להעריך בחור על פי מראהו החיצוני המלבב, אלא על פי מידותיו הטובות.

וזה הארוס Eros הגופני, הפיזי, הוא סתם הנאתי חיצוני.  לפי פרויד, הכל ארוס. לא נכון! זו אמירה חלקית שטחית.  הארוס אינו מודע, הוא יצרי אינסטינקיבי, סוג של תופעה משותפת לנו ולצמחים.

ב.      פתוס  Pathos  הרגשי ממלא אלפי דפים של רומנים.  אבל גם הוא לא נשלט, לא רצוני, הוא בא פתאום ויכול להיעלם פתאום.  בממוצע הוא נעלם אחרי שלוש שנות נישואים, מה שמכונה "משבר שחיקת האהבה הרומנטית".  לכן, אי אפשר לבנות עליו את הנישואים, כמו שאי אפשר לבנותם על הארוס.  שניהם הם אגואיסטיים.  הזולת הופך למכשיר.  בעצם, האדם אוהב את עצמו, ונעים לו כאשר הזולת הוא רכושו.  אני מאוהב בך כי אני מאוהב בעצמי.  אני מאוהב בעצמי כי אני מאוהב בך.

גם הפתוס  הוא דמיוני חיצוני.  הוא משותף לנו וליונקים העליונים, בעלי הרגש האמהי החזק.

כיון שהארוס אינו אהבת הזולת אלא אהבת עצמו, אהבת האהבה, יש מתח תמידי, כי אי אפשר לספקו תמיד.  אך גם הפטוס, - הנישואים הורגים אותו, והוא מוביל לעיתים לבגידה.

ג.       פיליה Philia, הוא כבר לא צמחי, כבר לא בהמי, אלא אנושי.  זו ידידות אמת, חברות.  חבר אמיתי הוא תמיד פה כדי לעזור.  תמיד אפשר לסמוך עליו.  יש ברית כרותה בין חברים, כמו בין אחים לנשק.  "הלא היא חברתך, אשת בריתך" (מלאכי).

ארוס ופתוס הם פסיביים, כמו סמים, לכן רוב הנישואים הבנויים עליהם מסתיימים בגירושים, -  או גירושים ממש, או גירושים רגשיים, או בגידה.

הפיליה היא חברות אמת, היא אימון, היא הדדיות, היא מאמץ להכיר את השני, היא השקעת האחד עבור השני.  כל אחד מחפש את אושרו של השני.  היא אינה אגואיסטית כמו ארוס ופתוס, בהן אדם מרוכז בעצמו.

פיליה היא מוסרית.  היא אהבת האדם עבור עצמו ולא עבור מה שיביא לי.  זו פעולה רצינית הולכת ומתעצמת.  זו אחריות, היא מיוחדת לבני אדם, רוחנית, רצינית, בחירית, אמיתית.

הפטוס הוא דמיוני, לכן יכול גם לגרור את האדם לרע, לחטא, לניצול הזולת, כמו אדם שאוהב עוגה.  הפיליה אומרת שמעבר למראה החיצוני, מעבר לארוס ולפתוס, יש בן אדם, וכדי להבין אותו, צריך זמן, צריך שכל, צריך רצון, צריך מידות טובות.

ד.      אגפה Agape – זו אהבת הנשמה, אהבה לנצח, הדומה לאהבת ד'.  ואירסתיך לי לעולם.  היא ניצוץ של אהבת ד', ואהבת-לרעך-כמוך-אני-ד'.  זו אהבה "אלהית" של הזולת ללא תנאי.  אהבה לשמה, לא כדי להרוויח.  אהבה אמיתית.

כדי לאהוב את הנשמה, יש להכיר, להכיר עומק אישיותו של השני.  "והאדם ידע את חוה אשתו", זו אהבה פנימית, צנועה, נצחית.  אהבת המימד הרוחני, הנשמתי של הזולת.

ברור שאגפה כוללת פיליה.  וכמובן, תמיד אפשר לצרף ארוס ופתוס, אבל הם רק מצטרפים. לכן אם אתה מחפש ארוס ופתוס, לא ברור שתצליח להתחתן, כי הם עולים ויורדים  ואינם יציבים.  ואם תתחתן, לא בטוח שתחזיק מעמד בנישואים.

אלא יש להתחתן מתוך פיליה, אהבה חברית עמוקה, ולאט לאט לבנות אגפה, אהבה נשמתית, פנימית, עמוקה, לעולם הזה ולעולם הבא.