היפה והחיה

הרב שלמה אבינר

 

סיפור היפה והחיה הוא אגדה ישנה הקיימת בכל התרבויות, ועליו נאמר קבל את האמת ממי שאמרה.  יש נוסחאות רבות, והנוסח המקוצר המפורסם הוא מפי הסופרת הצרפתיה ז'אן מארי להפרינס דה בומון Jeanne-Marie Leprince de Beaumont.

אם כן, יש לאבא אחד שהיה עשיר והתרושש, שלוש בנות, שתי הבכורות הן מפונקות וגחמניות, רודפות תכשיטים ושמלות, לוקסוס ועושר.  והשלישית ושמה בל Belle, טובת לב, בעלת מידות טובות, צנועה וענווה, ומאוד קשורה לאביה.

בחזרתו מנסיעה, האבא קטף פרח עבור בתו בל, בתוך ארמון, הנשלט על ידי חיה קשה ואכזרית שהודיעה לו שעליו לשלם גזל זה בחייו, אלא אם כן בתו תתנדב ברצונה למלא מקומו ולהתייצב בארמון.  ואכן היא מוכנה להקריב את עצמה בעבורו.

בארמון היא פוגשת יצור נורא, אך לאט היא לומדת להכירו, ומגלה שבפנים מסתתר לב טוב, שרק רוצה לאהוב ולהיות נאהב.  לאט לאט היא מפתחת כלפיו הערכה שהופכת לידידות ובסוף לאהבה.  היא מוצאת את החיה גוססת, בוכה עליו, אומרת לו שאוהבת אותו, ואז הוא חוזר להיות נסיך.  אכן, הוא היה בעבור נסיך שנענש להפוך לחיה עקב מעשיו הרעים, ולא יוכל לשבור את הקללה אלא אם כן מישהי תאהב אותו למרות כיעורו.

המחברת היתה מחנכת מנוסה וכתבה את הסיפור הזה בעיתון לילדים, הוא בא ללמד שאין לשפוט אדם על פי מראהו החיצוני אלא על פי עולמו הפנימי.  החיצוניות מתעה גם  החושים, גם את הלב.

אגדה זו מלמדת את הילדים להבחין בין כיעור מוסרי לבין כיעור פיזי, ולאפשר לאדם בעל שכל, בעל לב, בעל נשמה להקרין, על אף היותו ביישן עקב חיצוניותו הבלתי מחמיאה. שתי האחיות נישאו לשני אצילים, אחד בולט ביופיו, ואחד בחכמתו.  אבל לא אלו הם יסודות אהבה אמיתית, אלא טוב הלב.

הנערה אינה יכולה למנוע מעצמה מלאהוב את החיה לנוכח כל הדאגה והחסד שחיה זאת מעניקה לה.  לאיטה, אהבתה צומחת, כיון שהיא נערה בעלת רגשות טהורים, עדינים, מוסריים, מלאי הכרה טובה.

שקר החן והבל היופי, אשה יראת ד' היא תתהלל.  גם איש.

כי האדם יראה לעיניים, וד' יראה ללבב.