הבריכה המעורבת והעלבון

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: חייל סירב להיכנס בבריכה מעורבת.  הטיחו כנגדו שבכך הוא מעליב חיילות ואינו מתנהג בצורה תרבותית.  מה יש לענות כנגד טיעון זה?

ת: בדיוק להיפך, בריכה מעורבת היא היא העלבון.

ש: עלבון במי?  לא העליבו אף אחד?!

ת: זה עלבון טהרת עם ישראל, עלבון טהרת כל הדורות, עלבון התורה בטהרתה.  עלבון כללי, עלבון ענק, עלבון נורא.

ש: איפה זה כתוב?

ת: בספר אורות התשובה: "...הצער על העלבון הגדול שנעלב הרוח הגדול האצור בכל מה שהנחילונו אבותינו, שאין שעור לעוזו לכבודו" (ד ט).  משל למה הדבר דומה, למעליב את המלך, פשע של Lese-Majesty.  כך בריכה מעורבת היא עלבון במלכות ד' שבעם ישראל.

ש: מושג לאומי?

ת: לאומי רוחני.  יחד עם התחיה הלאומי, צריך תחית הקודש, ולא החרבת הקודש, וכן בספר אורות: "עתה בא הקץ, הננו קרואים בתחיתנו הלאומית לתבע את עלבון האדם כולו, עלבון הנשמה האלהית, שבידינו הופקדה לרוממה ולשגבה, נשמת אלהים חיים" (אורות קא).  זה לא רק עלבון רוח ישראל אלא אף עלבון הרוח הטהור של כל המין האנושי ,שלא מזמן אפילו בין המקולקלים שבהם בכל זאת היתה נשמרת הצניעות.

ש: אבל מה זה קשור ללאומיות?

ת: יש מאמר בספר אורות "נשמת הלאומיות וגופה" (עמ' קלב).  כשם שאדם אינו רק גוף, כמו בהמה, אלא יש לו נשמה, כך אומה צריכה נשמה.  אם לא, היא תיפול.  המדינה, הצבא, היא הכנה, היא בסיס (עיין אורות עמ' קס סעי' ז).  אך אם אינה מכינה לכלום, היא נופלת.  כך נפלה מלכות שאול, כי ראתה עצמה כחזות הכל ולא כהכנה למלכות עליונה יותר.  כך אויבנו רוצים להפיל אותנו.

ש: אלו אויבים?!

ת: חסרים לנו אויבים?!  הרבה יש עולם.  ניסו להשמידנו בדרך מלחמתית ולא הצליחו.  ב"ה ד' הצילנו דרך צה"ל עבדו הנאמן.  אז הם מנסים עתה שמד תרבותי, ומציפים את ארצנו בתרבות הקלוקלת ביותר, מחדירים אותה בכל מקום, ובמיוחד בצה"ל.

ש: אז מה נעשה כדי לא ליפול בפח מוקשים זה?  נלמד שולחן ערוך?

ת: די לנו ללמוד את המילה הראשונה בשולחן ערך: "יתגבר".

יתגבר!