לא אגיד רקוויאם על חקלאות ישראל

הרב שלמה אבינר

 

שאלה: זכיתי להיות חקלאי בישראל. תמיד למדתי שעלינו לארץ, גם כדי ליישב את הארץ ולעסוק בחקלאות.  אך לצערי, בימינו, ענף זה על הפנים, ואני בקושי מתפרנס.  זה מייאש.

תשובה: על דבר טוב, לעולם אין להתייאש, אלא להתחזק.  לא אגיד רקוויאם על חקלאות ישראל. כידוע Requiem הוא מיסה קתולית אחרי קבורה.  חקלאות בישראל היא פיקוח נפש של המדינה, ויש להילחם עליה באומץ וגבורה.

אכן בתחילת שיבת ציון, ישוב הארץ היתה מילה נרדפת לחקלאות.  מאז לאטה, מעמד החקלאות הלך ופחת.  היא אחוז קטן של העובדים במשק, אחוז קטן מהתמ"ג, אחוז קטן מהיצוא.

אבל אין לשכוח שכמו שצה"ל צועד על קיבתו, כך כל העם היושב בציון.  לא על הלחם לבדו יחיה האדם, אך גם על הלחם.  עתה חקלאות ישראל מספקת 95% מהמזון.  אסור לפגוע בה.

לכאורה, תמיד אפשר ליבא.  אך אין זה נכון.  מדינה במלחמה, אסור לה להסתכן בבלוקוס Blocus, הסגר אספקה.  אם מדינות העולם יחליטו לעשות זאת, הם ימוטטו אותנו חלילה, בלי לירות כדור אחד.

וכבר היו דברים מעולם.  למשל ברוסיה, שלט במשך זמן מה פסידו-מדע חקלאי של ליסנקו Lysenko, גנטיקה חקלאית מוטעית במסגרת פוליטיזציה של המדע, שהכניס את רוסיה למערבולת, עם השלכות פוליטיות חמורות לאותה מדינה.

לעומת זאת, ארצות הברית, על אף היותה מדינה קפיטליסטית-ליברלית-חופשית-תחרותית, יודעת לשמור היטב על החקלאות, ולהשקיע מיליארדים על גבי מילארדים כדי לחזק אותה.

ובחזרה אלינו, כל ילד הלומד תורה, רואה שרבונו של עולם פונה בתורה לעם חקלאי.  לעתיד לבוא נהיה כולנו חקלאים.  עתידים כל בני אומנויות לעמוד על הקרקע.  החת"ם  סופר מדרג את המקצועות לארבעה: א. הכי גבוה, חקלאות, שהיא חיי האדם.  ב. שאר אומניות.  ג. מסחר.  ד. בנקאות.

כשהייתי בקיבוץ, בשנת שמיטה, היה מי שראה פגם מוסרי בהיתר מכירה לגוי, ולכן הציע שהקיבוץ הדתי יפסיק לעסוק בחקלאות.  סיפרתי זאת לרבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק.  הוא הזדעזע בעומק נשמתו: בודאי חקלאות ישראלית!

אכן קשה לחקלאים.  מזג אוויר לא יציב, פשיעה חקלאית – גניבה ושריפה, יבוא שגורם להשמדת תוצרת, פערי תיווך אדירים: הצרכן משלם עשרה שקלים והחקלאי מקבל שקל אחד.

אנא מכל המפלגות, מן הימין ומן השמאל, אל תירו על החקלאי, אדרבה השקעיו עשרות מיליארדים מכספי המדינה כדי לחזקה.

ארץ טובה ורחבה.