לא להיות אכזרים על דגים

הרב שלמה אבינר

 

אנשים אוכלים דגים, במיוחד בשבתות ובחגים, שיהיו בריאים, אבל אינם יודעים, איזו מסלול יסורים, עוברים אותם היצורים, עד שמגיעים אלינו  לסירים.

בבריכות התעשיות בארצנו, הם חיים בצפיפות נוראה, מתחככים אחד בשני, המים מזוהמים מצואה, הדגים מכוסים צואה, קשה להם לנשום, יש ריח נורא, וכאשר עקב זה אחוז האמוניה עולה מעל המותר בבריכה, אז חדלים להאכיל את הדגים, מרעיבים אותם, ימים או שבוע, הם כה רעבים עד שטורפים אחד את השני, הם נמשים מן המים על ידי מין סרט נע עם ברזלים חדים ופוצעים, ממיינים אותם חיים על איזה פס יצור, ואת המיותרים זורקים חיים על הקרקע וגם דורכים עליהם. הרבה מתים עקב אחוז האמוניה בבריכה, וחלקם חצי מתים ומשווקים  כסוג ב.

לא נדבר כאן על כך שדגים רבים חולים, ושיש בעיה בריאותית.

לא נדבר כאן על כך שעל אף הריסוס הכבד, ברבים מהם יש טפילים, ומתוך כך יש בעיה של כשרות.

מנהג קדום לאכול דג בראש השנה, וגם בכל שבת ויום טוב, אך גם מצוה לרחם על יצורים אומללים.

אמנם יש מחקרים הטוענים שאין לדגים חיישני כאב, אבל יש מחקרים המוכיחים שיש להם חוש סבל וגם פחד.  אינינו יודעים, אף פעם לא הינו דגים.

ואמנם יש אמרו שדגים אינם נכללים באיסור תורה של צער בעלי חיים (שו"ת אפרקסתא דעניא א קסה. ועיין שאילת יעבץ א קי ועיין שו"ע יו"ד יג א ורמ"א שם). אבל פוסקים רבים סוברים בפשטות שכן (שו"ת מגדניות אליהו א לד. שו"ת משנה הלכות ו רטז. יב תל. שולחן שלמה שבת סי' שה סעיף יט אות ד. שו"ת יביע אומר ה או"ח כו. ילקוט יוסף שבת ב שפב  ועוד). ועיין ספר שמירת שבת כהלכתה שאם דג קפץ בשבת מחוץ למים, יש מתירים להחזירו משום צער בעלי חיים (פרק כז אות כח).

אבל כולם מסכימים שאין להיות אכזרי, כמו שכותב הנודע ביהודה מסיבה זו להימנע מציד (שו"ת נובי"ת יו"ד י.  וכן שו"ת שמש צדקה יו"ד יח).

"ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמה ט).