מפלגה צנועה

הרב שלמה אבינר

 

שאלתוני למה אשה אינה יכולה לעמוד בראש מפלגה?  או להיות חברת מפלגה?  וכי הנשים אינן חכמות, אינן מסורות, אינן אידיאליסטיות, אינן מוכשרות?  איפה שמענו שרבנים אסרו הדבר?

התשובה פשוטה: הן מחוננות בכל המעלות האלה, לא פחות מגברים, ואולי יותר מגברים.  אלא שתורתנו הקדושה הורתה לנו שלא לערבב גברים ונשים יחד, בגלל האידיאל העליון והנשגבה של הצניעות.

לא נכתוב כאן אנציקלופדיה של כל הרבנים.  אנו הולכים אחרי רבנו, מרן הרב קוק, ואינינו יותר ציונים ממנו, יותר דואגים לטובת עם ישראל ממנו, יותר חכמים ממנו.

והנה כמה מובאות קצרות הספר "כרוזי ראי"ה":

-          כרוז כו: "בחירות הועדים בערים שיש כת חרדי חשוב, יהיה רק על ידי גברים, וכמו כן הועידות העוסקות בעניני הדת, ואין צריך לומר בחירות הרבנים יהיו רק על ידי גברים יראי ד'".

-          כרוז כז: "שיטת הבחירה שלנו היא בבוחרים ונבחרים, אנשים ולא נשים.  את כבוד האשה לא נשפיל להסתבך בנבכי הפוליטיקה המדינית וסכסוכיה".

-          כרוז לט: "גילוי דעת!  מאת רבנו הגאון מהרא"י הכהן קוק שליט"א, בנוגע לשאלה של השתתפות הנשים בבחירות הציבוריות העומדים על הפרק.  כבר בארתי את דעתי במכתב תשובתי להסתדרות ה'מזרחי', שדעתם של הרבנים שקדמוני, שפרסמו הדבר לאסור, היא מוסכמת על פי התורה וההלכה".

      "פסק דין מאת רבותינו שבגולה... כי על פי דין תורתנו הקדושה, אין לה לאשה שום זכות לא לבחור ולא להיבחר...", חתומים: ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים), מאיר שמחה הכהן (מדווינסק), יוסף ראזין (הרוגצ'ובי) ועוד.

-          כרוז מ: "החלטת אספת רבני א"י באסיפה הכללית של רבני ארץ ישראל מכל העדות... הוחלט שהסעיף של השתתפות הנשים בבחירות... הוא נגד דת משה ויהודית, ונגד רוח האומה בכלל.. הנני לאשר... אברהם יצחק הכהן קוק...".

-          כרוז מא: "מכתב גלוי!  לכבוד ועד הסתדרות 'המזרחי'.

נתכבדתי בשאלתכם לחוות את דעתי ע"ד שאלת בחירת הנשים באספת נבחרי יהודי ארץ ישראל, העומדת כעת על הפרק, ועם כל מה שאני איני כדאי ששלחתם לי, הנני מוצא לצורך השעה לבאר את דעתי בזה, בקיצור היותר אפשרי.

הנני חושב שהשאלה מתחלקת לשלושה סעיפים:

א. בדבר הדין, אם הדבר מותר או אסור.

ב. בדבר טובת הכלל, אם תצמח טובה לישראל מן החיוב או מן השלילה.

ג. בדבר האידיאל, אם הכרתנו המוסרית היא שוללת את הענין או מחיבתו.

מוכרחים אנו לבאר את יחסנו לאלה שלושת הערכים, כי חפץ אני שהדברים יקיפו בשימת לבם את כל שדרותינו, בין שלומי אמוני ישראל שהכרעת ההלכה היא העיקרית אצלם, ובין אלה שטובת האומה היא אצלם המכרעת, ובין אותם שעיקר מבטם הוא האידיאל המוסרי כשהוא לעצמו.

והנה בדבר הדין אין לי מה להוסיף על דברי הרבנים שקדמוני.  בתורה בנביאים ובכתובים, בהלכה ובאגדה, הננו שומעים קול אחד, שחובת עבודת הציבור הקבועה מוטלת היא על הגברים ש'האיש דרכו לכבש ואין האשה דרכה לכבש' (יבמות סב ב), ושתפקידים של משרה, של משפט ושל עדות, אינם שייכים לה, וכל כבודה היא פנימה.  וההשתדלות למנוע את תערובות המינים בקבוצים היא כחוט חורז במהלך התורה בכללה.  וממילא ודאי שנגד הדין כל התחדשות של הנהגה ציבורית המביאה בהכרח לידי התערבות של המינים בהמון, בקבוצה ובמסיבה אחת, במהלך החיים התדיריים של הכלל" (כל המכתב נמצא במאמרי הראיה 189).