אין יותר שיעורי בית?

הרב שלמה אבינר


ש: התבשרנו  שמשרד החינוך שוקל יעילותם  של שיעורי בית בבית-הספר היסודי,  ובודק מחקרים האם למעטם. אכן, האם לשיעורי בית כשלעצמם יש ערך?

ת: ודאי.  הילד צריך להתרגל לעבודה עצמית, ולא רק לשבת בכיתה פסיבי ברוב הזמן.  הוא צריך להתרגל להיות שותף עצמאי בתהליך הלימוד.  יש לזה גם ערך מוסרי וגם ערך שכלי.

ש: איפה זה כתוב בתורה?

ת: מצוה ללמוד תורה.

ש: ולימודי חול?

ת: מצוה לעבוד ולהתפרנס.

ש: נחזור ללימוד תורה.  לא די בבית ספר?

ת: לא.  יש להרגיל את הילד ללימוד תורה כל רגע פנוי, ולא רק בבית ספר.  וכמובן ללמוד בשמחה, בסקרנות ובעמל.

ש: בשמחה – זאת השאלה.  אצל הרבה משפחות, שיעורי הבית גורמים למתח רב בין הורים לילדים.  ההורים לוחצים על הילדים או חייבים להיות שותפים בעצמם בהכנת שיעורי הבית.

ש: נכון, זו בעיה.  אבל זו בעיה חינוכית כללית.  ההורים צריכים להניע את הילדים לעשות שיעורי בית לא על ידי לחץ מכאיב, אלא בעדינות ובאהבה.  וכן הלימוד המשותף של ההורים והילדים הוא מהדברים הנפלאים שבעולם.

ש: ואם אין להורים זמן לזה?

ת: בשביל ילדים יש תמיד זמן.  נולדנו גם בשבילנו וגם בשביל ילדינו. 

ש: אבל למעשה, זה לא תמיד ככה.  הורים רבים כופים על הילדים בצורה לא נעימה ואף מענישים.  ועקב זה יש גם ילדים שלומדים לשקר להורים ולמורים, וכן להעתיק מחברים, או לעשות שיעורי בית במהירות מירבית ובאופן מזערי ורשלני כדי לצאת ידי חובה.

ת: לצערנו, ידוע.  על זה נאמר: ישרים דרכי ד', צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם.  עקרונית, שיעורי בית הם דבר נפלא, שמפתחים אצל הילד אחריות, הרגלי לימוד וחשיבה, אהבת הלימוד ועוד.  ומה אשמים שיעורי הבית בכך שבחלק מן הבתים הם הופכים למטרד קשה?!

ש: ומה עם תלמידים חלשים שלא מצליחים על אף כל מאמציהם?

ת: יש לספק להם עזרה: הורים, אחים, סבא וסבתא, פנסיונרים שיש להם זמן פנוי ושמחים לעזור או תלמיד יותר מבוגר שיהיה עבורו תומך מה שיביא ברכה לשניהם ועוד פתרונות.

ש: אבל יש שאלה עקרונית: הלימוד צריך להיות אישי, מותאם ליכולתו של הילד, ויש יותר חלש ויותר חזק.  וכן מותאם לחוג ההתענינות שלו.

ת: נכון, אם זה קל מדי עבורו, או קשה  מדי עבורו, זה גורם לו תסכול.  וכן, אין אדם לומד תורה אלא במה שליבו חפץ. לכן, יש לתת שיעורי בית בחכמה, בצורה פתוחה ולא קפואה, שכל תלמיד יוכל לעשות אותם כפי יכולתו ונטייתו הפנימית.

ש: מה עדיף, שהילד יישאר יותר בבית הספר וילמד שם, או יותר בבית?

ת: בבית הספר, הוא יותר בנוי ללמוד מאשר הבית, עבור כמעט כל המשפחות.  עיין הלכות תלמוד תורה לרמב"ם, פרק ב, על לימוד הילדים, שהם לומדים כל היום וחלק מן הלילה, וכן יום שישי, וכן שבת.

ש: איך אפשר לעמוד בזה?

ת: הכל חוזר לדבר אחד: שהילדים יתאהבו בלימוד ויתלהבו מן הלימוד, שזה יהיה עבורם הדבר הכי נפלא בחיים ולא שבית ספר ולימודים הם מעמסה שנואה, ואת אושרם הם מוצאים בתרבות הבילוי.

ש: למה זה קורה?

ת: לצערנו, הנוער במערב, נעשה יותר ויותר עצלן, יותר ויותר נהנתן, יותר ויותר אנוכי – וגם אנו נפגעים מזה.

ש: בעבר האדם לא היה עצלן-נהנתן-אנוכי?!

ת: תמיד היה.  אך ידעו שזה לא טוב ושיש לתקן.  עתה זה נעשה אידיאל פוסט-מודרני, עידן חדש, רלטיביזם מוסרי, ועוד צרות רוחניות.

ש: ובסיכום?

ת: סך הכל, שיעורי בית מביאים ברכה לילדים, עלייה בהישגים והבנה יותר טובה בנלמד. זה עוזר הרבה לתלמידים החלשים, ולבינוניים ומעלה צריך שיעורי בית יצירתיים.  כמובן, כל זה בתנאי שלא מגזימים בכמות.  וכמובן, ככל שעולים כיתה, יש להוסיף שיעורי בית.