האויב מספר אחד של המין האנושי

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: הרבנים הגדולים תוקפים בחריפות רבה את הסמרטפון בנימוקים הלכתיים.  אך האם אפשר להסביר לאדם חילוני?

ת: בודאי.  וגם לגוי, להבדיל.  הסמרטפון חומס מן האדם את מעלתו העיקרית, את כח המחשבה.

ש: זה אמור גם אם היה סמרטפון כשר בלי פריצות?

ת: נכון מאוד.  אגב, גם בסמרטפון כשר, יש עדיין פריצות.  אי אפשר לחסום לגמרי.  וגם פריצות זו היא נוראה ואיומה.  אבל גם לו יצוייר מכשיר כשר, הוא עדיין יהיה נורא ואיום בהיותו מעסיק את האדם יומם ולילה, ואינו מאפשר לו לחשוב.  השכל הוא צלם האלהים שבאדם כמבואר בפרקים הראשון והאחרון של מורה נבוכים וכן ברש"י על הפסוק "נפש חיה" שמעלת האדם על הבהמה היא דעת ודיבור.

ש: למה האדם מאבד את השכל?

ת: מה שאמרנו קודם.  כל רגע פנוי, הוא מעיין במכשיר, שמא קיבל הודעה, שמא יש דבר חדש, וגם בלי זאת הוא שקוע במכשיר.  הוא מאבד קשר עם הסביבה, מאבד אינטימיות עם אשתו, ואף מאבד אינטימיות עם עצמו.

ש: אז אנשים בעולם הם טיפשים?  אינם מודעים לכך?

ת: זו בעיה כוללת.  בעלי השלטון ובעלי ההון בעולם אינם מעוניינים שבני אדם יחשבו, פן יראו שיש כאן רשע ועוול, וינסו לשנות את מבנה החברה.  לכן מרדימים את ההמון בעזרת הבידור.

ש: מה שמרקס אמר שהדת היא אופיום ההמונים?

ת: בדיוק.  אך עתה חלק גדול של המין האנושי נעשו כופרים, או דתיים חלשים, לכן מרדימים אותם בעזרת הבידור, וכך יוצרים אצלם תודעה כזב, כפי שעסקו בזה הפילוסופים של אסכולת פרנקפורט, כגון מקס הורקהיימר, - שאגב היה יהודי, וכמעט כולם שם היו יהודים.

ש: למה זה עניין אותם?

ת: הם סוציאליסטים, נאו-מרקסיסטים, ולכן לוחמים נגד הבורגנות הקפיטליסטית.  הורקהיימר מנתח כיצד תעשיית הבידור משרתת את האליטה השולטת, והיא עתה אופיום ההמונים.  היא שולטת בצרכים של הצרכנים, מייצרת, מכוונת, מסדרת.  הבידור קובע שפה ומבט על המציאות. במקום להאריך את שעות העבודה, כדי להעסיק את העובד כדי שלא יחשוב על מהפכה, היא מאריכה בצורה זו את היום.  יתר על כן, המעמד הנמוך צורך תרבות כאילו גבוהה, כאשר באמת היא קלילה, וכך יש לו תחושה שוויון מזוייפת, שמקבעת את המצב.  בקיצור, התרבות מייצרת צרכים כוזבים, מספקת אותם, בונה תודעת כזב,  "תכבד העבודה על האנשים..."

ש: זו היתה עצת פרעה...

ת: כן בדיוק.  הוא חשב על זה לפני אסכולת פרנקפורט, ומבואר באריכות במסילת ישרים פרק ב על מידת הזהירות: "עצת פרעה הרשע שאמר: תכבד העבודה על האנשים, שהיה מתכוון שלא לבד שלא להניח להם רווח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע להם מכל התבוננות, בכח התמדת העבודה הבלתי מופסקת".  וכן באריכות בפרק ד על מפסידי הזהירות.

ש: אבל זה לא קשור דווקא במלחמה נגד הקפיטליזם?

ת: ודאי לא.  יש ל"יצר הסמרטפון" שורשים יותר עמוקים.  כבר כתבו הפילוסופים היוונים הסטוים שהאדם דבק בבידור על אף שהוא הבל כדי להסיח את דעתו מן הסבל.  הפילוסוף סנקה כתב שאדם לא סובל את עצמו, מתבייש מעצמו, שקוע בעצבות, בקנאת אחרים, מעוצבן על גורלו, נגעל מעצמו, מלא תלונות על גורלו, לכן פונה אל הבידור.  וכן מונטיין, כותב שהאדם שרוי במצוקה פנימית, אז הוא מוצא תרופה בבידור.  אך מי שהעמיק במיוחד, זה הפילוסוף פסקל בניתוח שלו על השעשוע.

ש: לאו דווקא סמרטפון...

ת: בודאי.  כל שעשוע וכל עיסוק בה להסיח דעתו של האדם מהמחשבות השליליות על גורלו האומלל, מבדידותו, מצרותיו, מאפסיותו.  לכן הפתרון הוא להפסיק לחשוב.  אך בזה, אומר פסקל, הוא נעשה ממש אומלל, הוא מאבד מעלתו העיקרית, היא השכל.  הוא מכניס את עצמו לחיים דמיוניים.

ש: מה הוא חידש לעומת הפילוסופים שקדמו לו?

ת: הוא נתן לבידור משמעות מטפיסית תאולוגית.  האושר האמיתי של האדם הוא האמת, הטוב.  היצר הרע הוא ריקנות מד'.  אכן בלי ד', מצבו עגום.

ש: יישר כח שגוי כותב דברים כאלה...

ת: אלו דברים פשוטים שגם גוי ישר יכול להבין.

ש: אם כן, הפתרון למצוקתו של האדם אינו האייפון אלא עבודת ד'.

ת: זה ידענו מראש.  כל הסמרטפונים שבעולם לא יצליחו להשקיט את מצוקתו של האדם.  נשמתו זועקת מתוכו לאור עליון.  כך כותב מרן הרב קוק: "בעת התמוטטות הרוח, ישפל איש.  שאלת החיים תהפך כולה רק לשאלה מכנית שפלה, כלומר איך משיגים עצים להסיק את התנור הקטן, לחמם על ידו את בית החמר 'האדם'.  והעצים הללו עולים ביוקר מפני שהם 'לחם', על כן רבה היא העבודה להשיגם.  אמנם הבית הזה יש לו ג"כ חלונות שעל ידם נכנסים קרני אורה, והם מפריעים את המנוחה השוממה שבקרבו, על כן צריך הוא גם כן לאמצעים הסותמים את החלונות הללו, שעל פי הכרח זה נוצרו כל החכמות היפות להמתת הזמן" (אדר היקר עמ' כא).

ש: ובסיכום?

ת: הסמרטפון הוא האויב מספר אחד של המין האנושי.  אייפון מלשון אַי.  אַי אַי אַי.