מי ניצח בבחירות?

הרב שלמה אבינר

עם ישראל! הרי כל מפלגה, כשמה, אינה אלא חלק של עם ישראל. אין לה כל הכוחות וכל המעלות, אלא ריבונו של עולם בחסדו, פיזר את הכשרונות בין כולןוכל המפלגות יחד עושות אומה שלמה. 

לכן, כאשר אני מצביע בעד מפלגה, אני מתכוון לכך שלדעתי שם שוכן רוב אור ומיעוט צללים, אך איני מתכוון לומר שהאחרות אינן שוות מאומה. אני מסתכל בעין יפה על כולן, אני רואה את הטוב שבכולן, ואני מתייחס אליהן כאל שילוב שמצריך את כולן. בהחלט, אני בעד מפלגתי, אבל המפלגות האחרות אני מכבדאוהב ומעריך. אך אם אעשה צעד נוסף, ואסבור שאצלי כל האמת וכל הצדק וכל היושר – וכל האחרות מיותרות כקליפת השום – אז אני נשאב לחור השחור של שנאת חינם. כי שנאת חינם מהי? שנאת השונה: איך יתכן להיות שונה ממני, הרי אצלי הכל! הרי כידוע מפלגתי היא שבנתה את הארץ, השיבה את כל העם לציון, הקימה את המדינה, ניצחה בכל מלחמות ישראל והחזירה את התורה לאכסניא שלה – כאשר כל המפלגות האחרות היו רק ניצבות פסיביות. 

אין זה נכון! מי שעשה את הכל – זו האומה כולה! 

לכן אם אתה אומר: אני רואה במפלגתי את החלק הכי חשוב מכל – אני מסכים, אבל אם אתה אומר: מפלגתי אינה חלק אלא הכל – לזאת איני מסכים. 

נכון ששמתי פתק בשביל מפלגתי. אך מעל הכל שמתי בשביל עם ישראל. בשביל עם ישראל עמדתי לבדי עם קוני נרגש באותו רגע קדוש מול הקלפי. בשביל עם ישראל חשבתי: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, גם אם לא אמרתי בפי. בשביל עם ישראל הרגשתי: זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו. 

נכון שיש בינינו הבדלים, ואיני מוותר עליהם, אך המחבר גדול לאין ערוך מן המפריד.

בעצם אני שואף לקיים "בתוך עמי אנוכי יושבת" עם כל כלל ישראל, אך אני עושה זאת בהדרגה. קודם כל עלי לחיות בשלום עם עצמי בלי סתירות פנימיות, אחר כך עם אשתי, אחר כך עם משפחתיאחר כך עם קבוצת ההתייחסות שלי, הם הדתיים לאומיים, ולבסוף עם כל יראי השמים וכל עם ישראל כולו. 

אכן, לא עלי לשפוט את הזולת ואיני מכיר מסתרי מעשיו או מחשבותיו, וראה דברי הרמב"ם כי אדם נידון על פי רובו, אבל "יש זכות שהיא נגד כמה עוונות, שנאמר: 'יען כי תמצא בו דבר טוב'... ואין שוקלים אלא בדעתו של אל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות" (הלכות תשובה גב). 

הדוגמה היא של המלך אביה בן ירבעם שאכן עשה עוונות רבים ודבר טוב אחדובגללו "ספדו לו כל ישראל" (מלכים א' יד יג). אותו דבר אינו מפורש במקרא אלא אצל חז"ל: הוא ביטל את השומרים שהושיב אביו המלך ירבעם על הדרכים שלא יעלו לרגל, ובעצמו עלה לרגל (מועד קטן כח ב). הוא קירב את שתי הממלכות שלנו, וזה שקול כנגד כולם. 

נחזור לענייננו: אל תחליט שהנך יותר תורני. פעם נשאל רבנו הרב צבי יהודה על ידי עיתונאי: "מה הם ההישגים הרוחניים של מדינת ישראל בעשר שנות קיומה הראשונות?". השיב: "התשובה נמצאת בשאלה, כלומר ההישג הרוחני הוא עצם קיום המדינה!". אכן, וכי המדינה אינה מצווה? וכי אינה דבר רוחני? וכי אינה מקדשת את האדם, ככל מצווה, כפי נוסח חז"ל - "אשר קידשנו במצוותיו"? אדרבה, כיוון שזו מצווה שאדם נכנס בה למסירות נפש, בעליה בהתיישבות ובצבא, בוודאי מקדשת היא רבות. 

באמת התאחדות  כל המפלגות  אינה חיבור של שונים אלא איחוד שבר בין דומים. משל לילד קטן אשר הוריו התגרשו או חיים במצב תמידי של גירושים רגשיים, והוא אומר להם בלב קרוע: "הוריי היקרים, אני יודע שקשה לכם יחד, אך אנא התעלו מעל עצמכם למעני ומצאו דרך חזרה. אל תסבירו לי למה אתם פרודים. סיבות לכך קיימות לרוב. אנא ראו את המשותף". אכן לאחדות יש מחיר, אך הפירוד יקר יותר. 

ועוד משל לספינה שקציניה מסוכסכים ביניהם. אמר להם הנוסע: "רבותי הנכבדים, איני מתערב בעניינכם ואיני מבין בעניינכם, אך בתור נוסע רשאי אני לדרוש שלא תגרמו לטביעת הספינה". 

ואם בספינה דיברנו, חייבים אנו גם להזכיר ולהוקיר מהלך אמיץ של מפלגה דתית לאומית אשר חברה לליכוד ורבים לא הבינו. משל לסירה קטנה עם שבעה מלחים מסורים הנמצאת בעין הסערה וחושבת להישבר. אכן יש איומי מלחמות בארבע חזיתות, כולל פצצה גרעינית וכן פצצה חברתית בפנים עקב המשבר הכלכלי. והנה ספינה גדולה אשר צירפה לעצמה קצינים טובים. עלה קצין נוסף מיוחד אל הספינה לא כנוסע סמוי אלא כדי לחזקה למען תגיע לחוף מבטחים. 

נחזור לענייננו: בענייני בחירות יש פנים לכאן ולכאן ואי אפשר לצוות: "כזה ראה והצבע". הרמב"ן בהקדמתו לפירוש "המלחמות" כותב שגמרא זה לאמתמטיקה, זה יותר מורכב. קל וחומר שפוליטיקה ומפלגתיות אינה מתמטיקה. 

מה שבטוח הוא שיש לנו מדינה נפלאה ולמענה עלינו להתאחד, ולא כל איש הישר בעיניו יעשה. 
"
למען אחי ורעיי אדברה נא שלום בך".

כך כותב מרן הרב קוק: " ...אנו חייבים מעבר מזה, להישמר מאד שלא לנתק את פתיל האחדות והאחווה, בין העובדים והמתיישבים בארץ ישראל: כי למודים אנו למדי לדעת מה מלחמת אחים יכולה לעשות לנו, בפרט בראשית דרכנו ביישוב הארץ, ובעודנו כל כך מועטים וחלושי כוח ומוקפים בשונאים מחוץ מכל העברים" (אגרות הראיה ב סג).

ודאי הרב צודק, האויבים שלנו הם לא אנחנו, בינינו לבין עצמנו, אלא כל שונאינו מסביב.

מעשה ובמכללה למלחמה של ארצות הברית הרצה גנרל על הבעיות הצפויות ועל האסטרטגיות התואמות. "האם אנו נצטרך להילחם במלחמת עולם שלישית?", שאל אחד הקצינים. "כך נראה", השיב הגנרל. "ומי יהיה אויבנו, גנרל?", "כנראה סין". "אבל, גנרל, אנו 300 מיליון והם 1200 מיליון וכיצד נוכל לנצח?". השיב לו הגנרל: "בזמנים המודרניים לא הכמות קובעת אלא האיכות. במזרח התיכון יש 5 מיליון יהודים הלוחמים נגד 300 מיליון ערבים והם תמיד מנצחים". "אבל גנרל, האם לנו יש די יהודים?"... 

אז אתם רואים שד' אתנו. ד' לא עוזב אותנו, גם אם מעשיו אינם מובנים לנו. הם יתבררו מאוחר יותר. ההיסטוריה ארוכה. נצח ישראל לא ישקר. ידענו מראש שהאידיאלים יפלו (אורות התחיה מד), ידענו מראש שיופיעו אנשים בעלי חומריות חזקה, שיהוו בסיס לקומות הרוחניות העליונה (שם מה).

אל תדאג, ד' אתנו. ראה מה כתב ד"ר הרצל בסוף ספרו הדמיוני "אלט-נוילנד" - ALTNEULAND ארץ ישנה חדשה, שהתברר כלא דמיוני כלל: (הרב שמואל להלן, הוא הרב שמואל מוהליבר).

הדברים שנאמרו היו רציניים ונשגבים. באווירה זו העלה פרידריך לוונברג את השאלה, שהם ענו עליה זה אחר זה. איש-איש על פי דרכו. וזאת היתה השאלה שהוצגה:

"אנו רואים כאן צורה חדשה של חיי בני אדם בחברה, צורה המבטיחה אושר יותר מן הקודמת – מי יצר אותה"?

ליטוואק הזקן אמר: "המצוקה"!

האדריכל שטיינק אמר: "העם שחזר והתלכד!"

קינגסקורט אמר: "אמצעי התחבורה החדשים!"

ד"ר מרכוס אמר: "הדעת!"

ג'ו לוי אמר: "הרצון!"

פרופסור שטיינק אמר: "כוחות הטבע!"

הכומר האנגלי הופקינס אמר: הסובלנות ההדדית!"

רשיד ביי אמר: "הביטחון העצמי!"

דוד ליטוואק אמר: "האהבה והייסורים!"

ואילו רבי שמואל הזקן קם על רגליו בחגיגיות ואמר: "הקדוש ברוך הוא!"

ראה גם https://www.kimizion.org/maamar/5760_5769/mpt69a.doc