וופלים של פסח – יש חיה כזאת?!

הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: כיצד להתייחס לתופעה החדשה של וופלים כשרים לפסח, וכן כל מיני מוצרי מזון שמאוד דומים לחמץ: לחמניות, אטריות, בסקוויטים, דגני בוקר ועוד?

ת: זה אומר שאנשים זללנים משועבדים לבטנם, אז ממציאים כל מיני מזון, כאילו אין מה לאכול.  אחוזים עצומים של האוכלוסיה בישראל סובלים מהשמנת יתר, ואפילו אצל ילדים יש 50% במצב זה, וזה הולך ומחמיר.  ודאי צריך לאכול, אם אין קמח אין תורה, אבל אין להיות כל כך מפונק, וכל כך משועבד לאוכל.

ש: לא זאת השאלה, אלא אם זה כשר לפסח?

ת: התשובה היא אותה תשובה שנותן ילד קטן: תלוי אם יש הכשר.  אינינו חושדים בתלמידי חכמים שיתנו חלילה הכשר על חמץ.

ש: ודאי.  אך עקרונית האם אין בזה משום מראית עין, כמו שחז"ל אסרו כמה דברים משום כך?

ת: אחרי חז"ל, אינינו מוסמכים לגזור גזרות על כלל ישראל.  מה שהם אסרו, אסרו, ומה שלא אסרו, לא אסרו.  במיוחד שכולם יודעים שזה לא חמץ.

ש: ואולי זו לא גזירה חדשה, אלא היא נכללת באיסור קטניות, כלומר איסור מה שדומה לחמץ, מחשש שיתבלבלו ויבשלו חמץ?

ת: זו סברא נכונה, אך גם בזה, אינינו יכולים לגזור גזרות חדשות.  אנו יכולים לייעץ ולהמליץ, אך לא לאסור.  וכן במסילת ישרים בפרק על פרישות כתוב שאדם יכול לאסור על עצמו דברים כדי להינצל מעוון, אך לא לגזור על כך לכל כלל ישראל.

ש: אבל עובדה שאשכנזים כן גזרו על קטניות אף על פי שזה לא מוזכר בגמרא?

ת: זו מחלוקת אם גזרו, כך משמע מלשון הסמ"ק, המהרי"ל והחת"ס, או שכך ישראל נהגו מעצמם, כלשון חיי אדם, ולמנהג ישראל שמבוסס על פי סיבה נכונה יש מעמד של דין, מכח נדר של רבים.  על כל פנים זה מנהג קדמון מאוד, כי רבנו פרץ מבעלי התוספות אומר שזהו דבר שנוהגים בו איסור מימי חכמים קדמונים.

ש: אבל האם לאסור כל אלה זו סברא נכונה או לא?

ת: ודאי סברא נכונה.  כל שנה פונים אליי אנשים שהתבלבלו, חשבו שזה כשר לפסח, ובסוף אכלו חמץ.  הלב כואב.

ש: אז למה שהחכמים לא יאסרו הדבר?  זה ממש דומה לקטניות!

ת: על כגון זה נאמר פעמים רבות בגמרא: וכי בגלל שאני מדמים, נקום ונעשה מעשה?!  כי מה שגזרו, גזרו, ואין להוסיף.  ומה שנהגו, נהגו, ואין להוסיף.  אגב, יש לגבי קטניות שלוש סברות.  לפי המהרי"ל ותרומות הדשן, שמא לא יבחינו ויתבלבלו.  עוד לפי תרומת הדשן, חשש שמא יתבלבלו ויתערבו מיני דגן בקטניות ואי אפשר לברור היטב, - ולא שייך לעניינינו.  סברא שלישית של רבנו מנוח על הרמב"ם שלפעמים גרעיני חיטה נראים כקטניות.  ואולי זה שייך לעניינינו.  גם נזכיר דברי הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (או"ח ג סג) שהתיר בוטנים כי לא היו קיימים אז באירופה, ולכן ממילא לא נכללו במנהג.  אך דעתו היא דעת יחיד (עי' שו"ת אבני נזר או"ח שעג.  שו"ת מלמד להועיל א פח.  שו"ת מנחת יצחק ג קלח).

ש: ובסיכום?  לאסור?

ת: אם לאסור, אין זו שאלה עבורי, אלא שאלה לגדולי הדור, כי זה דבר חדש, והם לא ראו מקום לאסור.  רק מאוד להיזהר לא להתבלבל, ולהסתכל שלוש פעמים על האריזות.  ומי שרוצה באופן אישי להימנע, מה טוב.  וכאמור לא להיות כל כך אכלנים כפייתיים.