הגרי"ד סולוביצ'יק לא לבש ג'ינס!

 הרב שלמה אבינר

[תרגום מתוך שעור בישיבה אוניברסיטה של הג"ר צבי שכטר ע"י הרב מרדכי ציון]



בשבוע שעבר ביקרתי בארץ ישראל ונהניתי מכל רגע ורגע מלבד ליל יום חמישי.  באותו לילה, אחד מרבני ארץ ישראל ביקר אצלי והראה לי כל מיני כתבות מהעיתונות על תנועה חדשה של מוסמכים לרבנות בארץ ישראל שרוצים להיות קולישים.  הם רוצים להסתכל בסרטים ולכלול את הרעיונות מהסרטים בדרשותיהם.   הם גם רוצים ללבוש ג'ינס כדי להתחבר עם בעלי-הבתים שלהם.  כך תהיה להם השפעה יותר גדולה עליהם.  גם לא יהיו כל כך מדקדקים בכל המצוות.  אם יש מצווה שתגרום בעיה, יש לשים אותה בצד.  והם תולים את כל הרעיון הזה  ברב סולוביצ'יק.  הם אף פעם לא ראו את הרב סולוביצ'יק ואף פעם לא שמעו שיעור של הרב סולוביצ'יק, אבל הם אומרים שמקור כל הרעיון הזה הוא מהרב סולוביצ'יק!

יש הערה מפורסמת של רש"י בהתחלת פרשת תצוה בקשר לצורת האפוד בבגדי הכהונה: "לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו.  ולבי אומר לי, שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש, כימן סינר שקורין פורצינט שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים" (שמות כח ד).  ומקשים העולם על דרך צחות: היאך נמשך רש"י אחרי מה שלבו אמר לו, והלא הוא עובר בזה על הלאו ד"לא תורו אחרי לבבכם"  (במדבר טו לט), לנטות אחר מה שלבו אומר לו?  ושמעתי מהג"ר גרשון זאקס, שמי שקיים בנפשו מקרא שכתוב "כתבם על לוח לבך" (משלי ז ג), ועל ידי כך נהפך לבו ללב של תורה, אין בזה איסור של לא תתורו אחרי לבבכם, ולפיכך רשאי היה רש"י לנטות אחר לבו, כי כבר נהפך לבו להיות לב של תורה.

אני זוכר בשנים האחרונות של הרב סולוביצ'יק, שלא היה במצב  בריאותי לדון בענייני הלכה, הרב עמנואל הולצר, ראש ועד הכשרות של הסתדרות רבני אמריקה בקשר לכשרות  ה-OU, התקשר אלי ושאל אותי שאלה בכשרות.  אמרתי: איני יודע,  אני צריך לעיין בשולחן ערוך.  אמר לי הרב הולצר: כן, אבל לפני שאתה מעיין בספרים, מה אתה חושב שיהיה הדין?  אמרתי לו: איני יודע,  אני צריך לעיין.  אמר הוא המשיך לשאול: אבל לפני שאתה מעיין...   אז אמר הרב הולצר: כשהייתי שואל את הרב [הגרי"ד הוא],  תמיד אמר: "יש לי חוש שהדין יהיה ככה".  השבתי: נכון,  הרב היה כמו רש"י, הוא היה מלא תורה, לכן הוא יכול להגיד "לבי אומר לי", אבל אדם אחר שלא מתקיים בו את הפסוק "כתבם על לוח לבך" לא יכול.  אם אדם אינו מלא תורה, יתכן שהחוש שלו מוטעה. 

בעניין זה הזכיר הרב, בהספדו על דודו הגרי"ז, שכתוב בפסוק "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג ד), התורה היא ירושה לכל כלל ישראל.  ודרשו בגמרא: אל תיקרי מורשה אלא מאורסה (סנהדרין נט א).  הרב סולוביצ'יק הסביר שיש זיקה בבחינת אירוסין הקיימת בין כל אדם מישראל ובין חכמת התורה, אך לגדולי התורה יש יותר קשר מאשר אירוסין, ושייכותם והתקרבותם להתורה היא בבחינת נישואין.  משל למה הדבר דומה?  כשאדם מתחתן עם אשתו, יש לבעל  דעתו ולאשתו  דעתה, אבל לאחר כמה שנות נישואין יחד, האחד כבר מסוגל להרגיש היאך יגיב השני והיאך יחשוב השני, אפילו מבלי לשאלו, כי כבר למד להכיר ולהבין את נשמתו.  וכן גאוני עולם עם התורה.  לא רק היה לדודו הגרי"ז אירוסין עם התורה, אלא היו לו נישואין עם התורה, הוא כבר הרגיש מה דעתו של התורה לפני שיעיין בשולחן ערוך.  והרב סולוביצ'יק העיר שעניין בעל כאשתו, ואשה כבעלה (סנהדרין כח ב) לא שייך אלא בנשואה ולא בארוסה.  וכן נראה פשוט שדעת הראב"ד הידועה שהבעל לגבי אשתו חשיב כבעל דבר, ולא סתם כקרוב הפסול לעדות (בגמ' סנהדרין י א. עי' בחידושי הר"ן), לא שייכת אלא בנשואה ולא בארוסה.  וכן הדבר בתלמיד חכם גדול המופלג בתורה, שכבר למד להכיר את "נשמת" התורה, והיא כבר איתו בבחינת נישואין, שלפעמים כשתבוא לפניו שאלה בהלכה, יוכל כבר להרגיש בלבו מה יהיה הפסק – אפילו לפני שיעיין בש"ס ובפוסקים.

יש ספר מפורסם 'חוט המשולש', הכולל סיפורים על שלוש דורות, רבי עקיבא איגר, חתנו בעל ה'חתם סופר' ובנו בעל ה'כתב סופר'.  הוא נכתב על ידי אחד מבניו של ה'כתב סופר' ויש בו  כל סיפורי המשפחה.  אחד הסיפורים הוא שכשה'חתם סופר' היה כותב תשובה בהלכה, והוא  כתב תשובות רבות, הוא היה  משאיר אותה על השולחן ומבקש מבנו ה'כתב סופר' לקוראה, ואם יסכים איתה, אז לשולחה בדואר.  אם לא יסכים איתה, אז להגיד לו.  הבן היה מתבייש להגיד לאביו שאינו מסכים, ולכן אם לא הסכים, היה משאיר את התשובה על השולחן.  אחרי כמה ימים, ה'חתם סופר' היה רואה את התשובה שלא נשלחה, היה שואל על כך, היו דנים ביניהם, ולפעמים היה מתקן אותה.  פעם אחת, ה'חתם סופר' כתב תשובה, ה'כתב סופר' לא שלחה, ונשאל על כך.  אמר ה'כתב סופר' ששאל הוא תלמיד חכם מופלג, והראיות שהביא ה'חתם סופר' לסברתו לא היו כל כך מכריחות.  השיב ה'חתם סופר' שבכל דור ודור, הקב"ה נותן את מפתח הפסק ליחיד אחד והוא פוסק הדור, הוא מרגיש שהוא היחיד בדור עם המפתח, ולדעתו העיקר אצלו בהוראתיו הוא המושכל הראשון שלו, ואפילו אם אין ראיותיו מכריחות – אין בכך כלום (חוט המשולש עמ' עמ' קו-קי.  ועי' בספר של יהודה נחשוני על החת"ס עמ' קמז  והמקורות מובא בספר נפש הרב עמ' מא-מג).

אם כן, לגבי מה שהיה בעיתון על הרבנים הצעירים שעושים כל מיני דברים על פי דרכו של הרב סולוביצ'יק, על אף שלא למדו ממנו, בעצם הם חושבים שהרב סולוביצ'יק הוא ראביי קונסרבטיבי, ולכן "כל פסק  אפשרי.  אם לפי החוש  דין מסויים כבר לא שייך, אז יש לבטלו". וכי  הרב סולוביצ'יק היה לובש ג'ינס?!  וכי הרב סולוביצ'יק היה ממליץ לרבנים ללבוש ג'ינס?!  האם הרב סולוביצ'יק היה ממליץ לא לשמור על כל דבר שבשולחן ערוך?!  הרב היה משוגע על כל פרט ופרט בשולחן ערוך.  כשהשולחן ערוך הביא מנהג, והמשנה ברורה אמר שבדורותינו כבר לא נוהגים כן, הרב היה אומר: מה?!  חייבים לשמור את המנהג!  הרב סולוביצ'יק היה שומר כל מנהג, אפילו מאלו שאף אחד לא שומר היום, אלא אם כן היה מנהג שטות.

כל הרעיון של הרבנים הצעירים האלו הוא מאוד מסוכן.  הרעיון שרבנים צעירים, שעוד לא הגיעו למדרגה של "כתבם על לוח לבך", - אין לו שחר! 

אני זוכר, כשלמדתי גמרא עם החברותא שלי, הרב מרדכי וויליג, למדנו איזה סוגיה ביבמות. אחר כך למדנו את העניין בשולחן ערוך. הפתחי תשובה מביא תשובות של רבי חיים מוולוז'ין. אז למדנו את התשובה. חשבנו שידענו כל דבר שאפשר לדעת באותו נושא.  לכן רצינו לבחון את עצמנו.  הסתכלנו בשו"ת אגרות משה, קראנו את השאלה ואמרנו מעצמנו מה צריכה התשובה  להיות.  אחר כך הסתכלנו מה ר' משה אמר.  הוא הביא גמרא בכורות שלא שמענו ממנה, עוד לא למדנו את בכורות, ואף אחד לא הזכיר את הגמרא בדיון, ועל פי גמרא זו הדין  שונה ממה שחשבנו.  מסקנה: אין לאדם זכות לפסוק על פי המושכל הראשון לפני שהוא יודע את כל התורה כולה.  הגמרא לא כתובה לפי הסדר, ויתכן שיש גמרא שהאדם אינו יודע, ואף אחד אינו מזכיר אותה אבל היא שייכת לאותה שאלה.

כשהרב נתי הלפגוט הוציא את אוסף של מכתבים של הרב סולוביצ'יק, ספר 'איש על העדה', ראינו שיש בו מכתבים מאוד תקיפים.  במכתב אחד (מכתב 12),  לרב טדי אדמס, נשיא הסתדרות הרבנים דאמריקה, הוא כותב לו, שיש לשלוח מכתב לבית-ההוצאה Jewish Publication Society ולהודיע לה לא להשתמש בתרגום החדש של התנ"ך לאנגלית שלהם, כי יש בו אפיקורסות, ולהגיד לכם זאת בלי הנחות.  אחד הראבייס שקיבל את המכתב הזה, התקשר לבתו של הרב סולוביצ'יק, גברת טברסקי, ואמר לה: לא שמתי לב שאביך  רב אורתודוקסי.  מה?!  הרב סולוביצ'יק היה קנאי (עיין נפש הרב עמ' כ-כא, כשראביי קונסרבטיבי כתב באכזבה שהגרי"ד מסביר דברים בסגנון מודרני אך אין בשום אחד מכתביו שום דבר במחשבה או בפילוסופיה שהסבא שלו היה מתבייש מלאמרו...).

אבל יש בארץ ישראל אנשים שאף פעם לא ראו את הרב, ולא יודעים מה שיטתו, רק קראו כמה מדברי ההשקפה שלו, שהם לא מבינים, כי כל ההשקפה שלו היתה מבוססת על הלכה.  יש לראי"ה קוק מאמר על הרעיון הזה שהשקפה צריכה להיות מתואמת להלכה ולא רק לאגדתא, כי אנחנו יודעים בדיוק את הדינים להלכה. הרב סולוביצ'יק היה תמיד מבסס את ההשקפה על ההלכה.  בשיעור היארצייט של אביו, הוא היה נותן שיעור בן ארבע שעות, שעתיים על הלכה ושעתיים על אגדה ע"פ ההלכה.  לכן מי שלא יודע את דברי ההלכה של הרב סולוביצ'יק, איך אפשר להבין את השקפתו?!  היה לא אוצר מילים וביטויים של עצמו, לא  על פי הלכות וגמרות.  פעם בכנס רב צעיר נתן שיחה על ההספד המפורסם על 'דעת תורה' של הרב סולוביצ'יק כשנפטר הרב חיים עוזר.  בתוך ההספד, הרב השתמש בביטוי "למחצה, לשליש ולרביע", ביטוי שגור בגמרא, אבל הרב שהסביר את ההספד לא ידע את הביטוי ולא ידע איך לתרגם את המשפט...

אחד שלא יודע טוב את הגמרא, אחד שלא יודע את שיטת הרב סולוביצ'יק בגמרא, אף פעם לא יבין את השקפתו. בארץ ישראל, ויקם דור חדש אשר לא ידע את יוסף, ופתאום חושב שהוא היה ראביי קונסרבטיבי, וכמו שחושו היה טוב, כך החוש של כל אחד טוב.  זו שערוריה!

כאמור, כל השבוע ששהיתי בארץ היה מדהים, מלבד אותו ליל חמישי, שהפריע לי כל אותו לילה.