בני רבנים שירדו מן הדרך

הרב שלמה אבינר


 

שאלה: איך להסביר את התופעה של בני רבנים שירדו מן הדרך?  האם זה לא מערער את הדרך?

תשובה: כמובן, זו לא שאלה חדשה אלא שאלה ישנה, על קין, על ישמעאל, על עשיו, על נכדו של משה רבנו שהיה עובד את פסל מיכה, על בני עלי הכהן, על אמנון, על אבשלום, על אדוניה בן חגית, על מנשה בן חזקיהו, וכן בכל הדורות.  כמובן, יש גם בכיוון השני: אברהם בן תרח, רבקה בת בתואל, רחל ולאה בנות לבן. אכן, כתוב בגמרא ברכות (ז, א) שיש צדיק בן צדיק, צדיק בן רשע, רשע בן צדיק, רשע בן רשע.  כלומר זו לא תופעה חדשה, ולא ראינו שחכמים הופתעו, ודאי הצטערו. כאשר ד' ציוה את משה רבינו להלביש את אהרן הכהן בבגדי כהונה,  כתוב במדרש שחלשה דעתו (מובא במעיינה של תורה על שמות כח א).  קושיה על המדרש, כיצד  חלשה דעתו שאהרן הוא הכהן הגדול ולא הוא, הרי משה רבינו התווכח עם ד' וסירב לקבל את המלכות כדי לא לגרום צער לאהרן (רש"י שמות ד יד), רק אחרי שהוא שוכנע שאהרן לא יצטער, הוא קיבל, - וכיצד עתה חלשה דעתו שלו?  תירצו שהכהונה תמשיך עם בניו של אהרן, ובניו היו כולם צדיקים מופלגים, גם נדב ואביהו (עיין רש"י ויקרא י, ג), אבל בניו של משה רבינו לא היו כל כך גדולים, והם לא היו הממשיכים שלו, אלא יהושע בן נון.  לכן משה רבינו חלשה דעתו.

על השאלה שלנו, יש שלוש תשובה:

א', יש לאדם בחירה חופשית, זה יסוד כל התורה.  אם לא, כל התורה נופלת.  "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות" (דברים כד, טז).  לכן יתכן רשע בן צדיק וצדיק בן רשע.  הרי אין התורה ירושה,    ואם אדם הוא תלמיד חכם, אין זה אומר שבניו יהיו תלמידי חכמים ויורשים מעמדו (עי' שבת קנא, ב).  וכאשר חלשה דעתו של משה רבינו  על בניו, ד' אמר לו: יש לך תורה, מדוע חלשה דעתך? עשית כמיטב יכולתך, הם אחראים על עצמם, ואתה יש לך תורה יותר מכל אדם אחר עד סוף התורה.  צריך לחנך ככל מה שאפשר, אבל יש גבול למה שאדם יכול לעשות, כי יש בחירה חופשית.   לכן, השאלה לא מתחילה בכלל.   בכל זאת, יש לשאול, הצדיק עמל לחנך את בניו לשווא?  מרן הרב קוק כתב איגרות לרב מילשטיין, בהן הוא מתייחס לבניו שהתרחקו מדרך התורה, ומסביר לו ששום דבר לא הולך לאיבוד. כל גרם של חינוך וקדושה נטמן בבן, ובסוף הוא יעשה תשובה, ואם לא הוא, הבן שלו, או הנכד שלו.  חזקיהו המלך היה צדיק, ובנו מנשה היה מלך רשע, אבל הנכד יאשיהו לא עשה אדם תשובה כמותו (פירוש מפורט של שש אגרות אלו בתוספות כמה מאמרים בנושא עיין בספרי הדל "במרחקים תזכרוני").

אכן, ההורים אינם הגורם היחיד לחינוך.  יש ארבעה גורמים: ההורים, בית הספר, תנועת הנוער והרחוב.  והמובן של רחוב הוא מכלול ההשפעות הדיפוזיות שזורמות מכל עבר, ובימינו הרחוב מאוד חזק.  פעם נשאל הרב הראשי, הגריא"ה הרצוג: אומרים שהתפוח לא נופל רחוק מן העץ, אם כן כיצד בנו חיים (שהיה נשיא המדינה) עזב את הדת?  השיב: זה אמור כאשר נושבת רוח מצויה, אך כאשר נושבת רוח שאינה מצויה, התפוח יכול ליפול רחוק.  מרן הרב קוק מדבר על רוח הזמן הרעה שנושבת בימינו.  יש אפילו שיר של ביאליק: "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור, שירה חדשה את בוקר חייהם הרנינה".

האם משום שיש כשלונות, יש לשנות את דרכנו?  זו שיטה פילוסופית באמריקה הנקראת  הפרגמטיזם, כלומר  מדידת דבר על פי ההצלחה. מה שמצליח אמת.  מרן הרב קוק מסביר שאפילו יש תוצאות לא טובות, הדרך יכול להיות נכונההדרך המקובלת היא הנכונה כי יודעים מה ההשלכות, אבל דרך חדשה צריכה בדיקה, כי לא יודעים מה יהיה בסוף.  לכן אי אפשר להיות יותר מדי פרגמטי בחינוך, אלא להשתמש בחינוך המסורתי מדורי דורות.  

ב',  אפילו  רשע, יתכן שהטוב גנוז אצלו.  כתוב בגמרא ברכות (ז, א): רשע בן צדיק ורע לו, והגר"א מסביר, כמובא בספר אבן שלמה, שהבן רשע אבל יש לו טוב שהוא ירש מאביו ואמו, הוא  רשע וטוב לו,  יש לו טוב בתוכו, הטוב של אביו ואמו זורם בו. בפועל הוא החליט ללכת בדרך אחרת, אבל הטוב נמצא בו.  חינוך הוריו השפיע עליו, ואם לא היה בן של אותם ההורים, היה מצבו חמור לאין ערוך.  יתכן שיש לבן מידות טובות, אף על פי שהוא  מחלל שבת. ישמעאל חזר בתשובה בסוף חייו (בראשית כה, ט.  רש"י), מהגרעין שנטעו בו אברהם אבינו ושרה אמנו, ולכן מותר לקרא בשמו, כגון רבי ישמעאל. בסוף, גם עשיו יחזור בתשובה, מהגרעין שנטעו בו יצחק אבינו ורבקה אמנו. אבל עוד לא חזר בתשובה, לכן אין  רבי עשיו.

ג', כתוב בפרשת ניצבים: "פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה" (דברים כט, יז).  כלומר לא רק "פורה ראש ולענה" אלא יש גם "שורש". על פי זה אומר הרמב"ן :"לרמוז כי משורש מתוק לא יצא מר".  אבל הרמב"ן מעיר שבמציאות כן יוצאים לדרך רעה משורש טוב.  אפילו היו ראשונים שבניהם יצאו לתרבות רעה.  היו אפילו שפעלו עם הנוצרים בעלילות נגד היהודים ושרפו את הגמרות.  היום, חילוני, אינו אנטי דתי. אז הם היו רשעים מרושעים!  הרמב"ן מעיר שהוא לא רק רואה צדיקים עם בנים רשעים, אלא יש כבר פסוק ביחזקאל (יח, י): "והוליד בן פריץ", והוא מסיים: "כי אמת הדבר וסוד גדול לא אוכל לפרש בו".  אבל יש   מפרשים   כגון רבי מנחם רקאנטי, המסבירים שזה סוד הגלגול. כלומר, נשמותנו  אינן נשמות חדשות, אלא  ישנות.  יש גם נשמות חדשות, כגון הגאון מווילנא או הבעל שם טוב (עיין אורות הקודש ח"ג עמ' שסח).  יש נשמות ישנות עם עבר מאוד קשה, וד' שולח אותן במיוחד אצל צדיקים שהם חזקים, כדי לתקנן, אבל לא תמיד מצליחים לתקן לגמרי.  אכן לא כל מה שבתוכו של אדם בא מהוריו.    

שלושת התשובות הן לא חלופיות אלא מצטרפות.  יש גורמים שונים בתוך האדם, שיוצרים אצלו נסיונות.  עם בחירה החופשית, אפשר להתגבר על כל הגורמים שבעולם אבל לא כולם מתגברים על הנסיונות.