הרהורים לחודש אלול:

העולם הזה אינו שלך

הרב שלמה אבינר

 

הרבה אנשים, פיהם מלא תלונות על הצרות שיש להם בעולם הזה: למה ד' אינו מטיב לי יומם ולילה?!

כמובן אין זו טענה חדשה.  כבר אלפי שנים היא נאמרת על ידי כל מיני פילוסופים גויים.

יש כאן טעות כפולה, אומר רבנו הגדול הרמב"ם במורה נבוכים (ג יב):

א.      אתה חושב שהעולם נברא בשבילך, ולכן אתה בא בתביעות שלא הכל מותאם בדיוק לפי צרכיך.

ב.      אתה לא מסתכל על הדברים בפרופורציה ומתעלם מכך שהטוב הוא רוב ושהרע הוא מיעוט.  אתה סובל מפינוק רגשי.

אכן אינך מרכז העולם.  אתה רק אורח כאן, אז צריך טאקט אלמנטרי להתנהג כאורח מנומס.

כך אמרו חכמינו: "אורח טוב, מהו אומר: כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי.  אבל אורח רע, מהו אומר: מה טורח טרח בעל הבית זה?  פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי, כל טורח שטרח בעל הבית זה, לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו" (ברכות נח א).

לאורח הטוב יש מבט חיובי, עין טובה.  לאורח הרע, יש מבט שלילי, עין רעה.  ודאי שרבונו של עולם הוא טוב לכל, ומדרך הטוב להטיב, בין שאתה מבין בין שאינך מבין.  עיין ספר דעת תבונות לרמח"ל שמברר באריכות נושא זה.

אך גם אם אינך מבין ספר עמוק זה, אל תהיה כפוי טובה, אל תבוא בתביעות יומם וליל, אלא אדרבה היה מודה לד' על כל דבר.  זכור שד' לא חייב לך כלום.

אל תחשוב כמו פילוסופים מודרניים שעולמנו הוא עולם של מילוי הנאה, אלא כמסילת ישרים בפרק הראשון שהוא עולם של מילוי חובה.

אכן זו צרה צרורה, צרה ישנה, שטבעו של האדם הוא לרצות כל מיני פינוקים, ושטבעו לא להודות על מה שקיבל.  לפעמים אפילו להחזיר רעה נגד טובה, מה שנקרא שנאת המטיב.  אכן לא נעים להרגיש שחייבים, נכון שהגאוה מפריעה להודות, נכון שלא נוח להיות אורח שכבול לחובה.  פתח עיניך וראה שד' נותן לנו דברים כה רבים!  נפשות רבות וחסרונם!  אילו פינו מלא שירה כים אינינו מספיקים להודות.

אך בל נטעה.  נכון שיש בספר דעת תבונות הסבר עמוק למה יש רע בעולם.  אך לא על תנאי שאנו מבינים, אנו נעבוד את ד'.

אלא מאהבת ד' אנו נעבוד אותו.  וכל יום נאמר מאה פעמים: ברוך אתה ד'.

  אלו חיים מתוקים.