ומה יהיה עם מסורבות גט?

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: לפני זמן מה הרב הצטרף לפסק הלכה של רבנים הפוסלים הסכם קדם-נישואים, שמיועד למנוע עיגון נשים שבעליהם מסרבים לתת להן גט...

ת: זה לא מדוייק.  אני לא בדרגת רבנים אלו.  הם רבנים גדולים, רק ביקשו שאוסיף חתימתי.  כמובן הסכמתי.

ש: אבל יש טוענים שזה לא פסק הלכה מנומק ומסודר אלא סתם פשקוויל...

ת: פסקים מנומקים באריכות קיימים לרוב.  וזאת לא היתה המטרה של אותו פסק אלא כדי לעורר דעתם של אלה שאינם יודעים שיש כאן בעיה.  ובכלל, המקור כבר נמצא בגמרא יבמות (קיב ב) וברמב"ם (הלכות גירושין ב כ), ובשולחן ערוך (אה"ע קלד ז).

ש: מה זה בעצם הסכם קדם-נישואים?

ת: הסכם שאם הבעל מסרב לתת גט לאשתו, הוא יצטרך לשלם לה קנס חודשי גבוה.  וכן בצד השני, אם האשה תסרב לקבל גט היא תצטרך לשלם.  כידוע מלבד נשים רבות מסורבות גט, יש גם גברים מסורבי גט.

ש: גם הם מסכנים, ואלו שתי בעיות שיש לפתור.

ת: בודאי.  ויש פתרונות.  אך קודם כל, יש להדגיש שיחסית מקרים אלה הם בודדים.  ברוב המקרים מקבלים גט.  יש מאוד להיזהר מהכללות, ולהשמיץ את בתי הדין הרבניים שלא בצדק.

ש: אבל גם המקרים הבודדים האלה, אין זה מנחם אותם...

ת: נכון.  יש דרכים לפעול מלבד אותו הסכם קדם נישואים.

ש: מה הבעיה בהסכם קדם נישואים?

ת: זה גט מעושה.  כלומר גט בכפיה.  על הבעל לתת את הגט מרצונו החופשי, ואם הוא נתן בכפיה, אז הגט אינו תקף.  כך כותב הרשב"א (שו"ת הרשב"א ד מ).

ש: אז מה לעשות אם יש כבר הסכם קדם נישואים, והבעל מוכן לתת גט?

ת: יש לבטל את ההסכם ואז לתת גט.  אם הוא נתן גט בלי ביטול ההסכם, יש לבטלו עתה ולתת גט חדש.

ש: סליחה שאני שואל: האם כל הרבנים סוברים כן?  עובדה שיש רבנים שנתנו אישור לאותו הסכם.

ת: זה מיעוט קטן.  רוב גדולי הפוסקים אוסרים.  ובדבר כה חמור הולכים אחרי הרוב.  ועיין שו"ת אגרות משה (אה"ע ד קו).  יתר על כן, זה ענין כלל ישראלי, והיו חייבים לקבל אישור הרבנות הראשית לישראל.  והם לא קבלו, יתר על כן ,הרבנות הראשית גם מתנגדת.

ש: אבל באמריקה יש רבנים גדולים, כגון הג"ר צבי שכטר, שמתירים?

ת: א. זה לא אותו הסכם שיש כאן.  ב. שם אין ברירה, אין אמצעים אחרים.  אז בשעת הדחק גדולה, יש התירו.  פה יש פתרונות אחרים למסורבות גט.

ש: מה הם?

ת: בית סוהר, איסור יציאה מן הארץ, שלילת רישיון, חסימת חשבון בנק ועוד.

ש: וזה לא נקרא גט מעושה?!  הרי זו כפיה?!

ת: בודאי.  אבל זה אחרי שבית הדין פסק שהבעל חייב לתת גט.  אז מותר לכפות.  ידוע הלשון: מכים אותו עד שיאמר: רוצה אני.  ועיין רמב"ם (הלכות גירושין שם).  אבל אם זה לפני שבית הדין פסק, כגון אותו הסכם, אז אסור.

ש: ומה עם "הסכם כבוד הדדי" או "הסכם מאהבה"?

ת: זה אותו הסכם במילים אחרות.  מכבסת מילים.

ש: מה הם המקרים שבית הדין פוסק שהבעל חייב לתת גט ואז מותר לכפות?

ת: יש רשימה של דברים חמורים, אפילו טענת: מאוס עליי.  אבל הרמ"א פסק שאפשר להוסיף דברים דומים (שו"ע אה"ע שם).

ש: ובסיכום?

ת: נזכה כולנו לבנות בית נאמן בישראל באהבה ואחוה ושלום ורעות.  אך אם הבית הוא גיהנם, זה לגיטימי להתגרש.  וגם אז, לא לעשות זאת במאבקים של עורכי דין בבית הדין או בית משפט, מה שגורם לבני הזוג נזק נפשי, נזק כספי וחורבן לילדים.  אלא יש ללכת לגישור.