מצעד התועבה

הרב שלמה אבינר

[ראיון בתקשורת]

 

ש: אתם מכנים את  מצעד הגאוה בשם מצעד התועבה.  האם אינכם סוברים שזה ביטוי פוגע?  האם לא ראוי לרבנים להתנסח באופן יותר עדין?

ת: הרבנים הם אנשים מאוד עדינים, והתורה היא מאוד עדינה.  אך לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, ואם התורה משתמשת בביטוי תועבה, אין זו סתם התפרצות סגנונית, סופרלטיב, אלא אמת לאמיתה.  באשר לטענה שזה פוגע, יש לדעת שאין מונופול לפגיעות.  יש גם אנשים שנפגעים מעצם מצעד התועבה, ואז כתוצאה מזה גם הצועדים נפגעים.

ש: והאם אפשר לדעת למה זה יוצא מן הכלל?

ת: כי זה דבר לא נורמלי לחלוטין.  גבר צריך להתחתן עם אשה, ולא גבר עם גבר, או אשה עם אשה.

ש: כך אתם טוענים הדתיים, אך לא כולם דתיים...

ת: זו לאו דווקא בעיה דתית אלא בעיה כלל אנושית.  ילד צריך אבא ואמא.  אדם הראשון שהתחתן עם חוה אמנו, הוא לא רק אבינו, אלא אבי כל המין האנושי.  ולכן חוה נקראת אם כל חי.

ש: סליחה, אבל יש אנשים שהם כאלה.  תמיד היו אנשים כאלה.

ת: זאת בדיוק הנקודה.  תמיד היו אנשים כאלה בעם ישראל, אך הם חטאו ופשעו בינם לבין עצמם.  עתה הם רוצים להניף דגל וליצור לגיטימציה לדבר שהוא חורבן והרס למשפחה, חורבן לעם ישראל ולמין האנושי כולו.

ש: וזו סיבה לשנא אותם?!

ת: ודאי לא. סך הכל הם מאוד אומללים, הם חולים, הם פגועים, וצריך לעזור להם להשתנות, ולא להיפך, - מה שיש עכשיו, כלומר תוכנית לשנות את החברה.

ש: למה הם אומללים?  הם מאושרים כפי דרכם!

ת: לא נכון.  המלך עירום.  הנשמה סובלת כאשר יש טומאה.  היא מאושרת כאשר יש חיי קדושה.  קדושת נישואים הם עצם החיים.

ש: אז אתם שוללים את הביטוי מצעד הגאוה?

ת: גם הוא נכון.  לרצות לשנות את החברה האנושית ולהתאימה לעצמו זו באמת גאוה.  הם גם מכנים את עצמם Gays עליזים.  אבל אין זו עליזות אמת, שמחה פנימית, שמחת נשמה.

ש: אז מה אתה מציע?

ת: להרבות אור.  מעט אור דוחה הרבה מן החושך.  ויתקיימו דברי צפניה הנביא: "כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, ולא תוסיפו לגבהה עוד בהר קדשי" (צפניה ג יא.  הר קדשי = ירושלים).