ללדת עוד?

הרב שלמה אבינר

 

שאלה: ברוך ד', יש לנו הרבה ילדים, אך אשתי רוצה עוד.  ולי אין כח.  זה מאוד מכביד עליי.  מה לעשות?

תשובה: היא צודקת.  בסוג זה של החלטות, האשה היא הקובעת.  בשבילה, ללדת, זה לא רק מצוה גדולה אלא צורך פנימי של חיים.  היא אוהבת ילדים כעצם החיים ולפעמים יותר מן החיים.

מעשה בזוג שבא אליי, הבעל טען: הרופא אסר על אשתי להיכנס להריון כי בלידה הקודמת היא כמעט שבקה חיים, ובנס ניצלה, וזו סכנת נפשות.  האשה אמרה: לא איכפת לי, אני רוצה עוד ילד.  בקושי רב הצלחתי לשכנע אותה לוותר, אך לא הצלחתי לעצור את דמעותיה.

כנראה למדה מרחל אמנו, "והיה בהקשותה בלדתה, ותאמר לה המילדת: אל תראי כי גם זה לך בן" (בראשית לה יז).  לכאורה אין זה מובן, הרי היא בסכנת נפשות, ומה זה נוגע לכך שיש לה בן?  אלא שזאת היתה נחמתה של רחל אמנו על כך שמתה שנולד לה בן.

כידוע האיש מצווה על פריה ורביה והאשה אינה מצווה.  לכאורה תמוה, כיצד האיש יוליד בלי שותפות אשתו.  אלא מסביר רבי מאיר שמחה מדווינסק במשך חכמה (בראשית ט ז), שהתורה אינה כופה על אדם דברים שהם מעבר ליכולתו. לפעמים כל תהליך ההריון והלידה מאוד קשה לאשה, ולכן התורה לא ציותה עליה, אך תמורת זה, ד' הטביע בה תשוקה עצומה לילדים, כך שנוצר אצלה איזון ושיווי משקל בין היכולת הגופנית והנפשית לבין קשיי ההריון והלידה.

על כן, אם לאשה קשה ללדת, אין לכפות עליה, ואם היא כן רוצה ללדת, יש להסכים עם החלטתה בשמחה.

לגופו של עניין, נכון שגידול ילד הוא לעיתים מעמסה מאוד כבדה, אך כדאי.  כי לבסוף, יש עוד ילד ועוד אדם על פני האדמה.  איזו שמחה!  איזה אושר!