היש "מקומות מותרים" בהר הבית?


 הרב שלמה אבינר

 

שאלה: אמנם הרבנות הראשית לישראל אוסרת לעלות להר הבית, וכן מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה, וכן כמעט כל הרבנים, וכן כל גדולי ישראל, אך אם אני עולה רק למקומות המותרים על פי המדידות, ויש בידי עובדות מוצקות, אז למה איני רשאי לחלוק עליהם?

תשובה:

א.      להיות לעניו.  יש להיות עניו כלפי גדולי ישראל ולא לחשוב שאנו יודעים את הכל.  יש סיפור על נשיא רוסיה שאמר: אני נשיא של המדינה עם הכי הרבה שטח.  אמר נשיא אמריקה: אני נשיא של המדינה עם הכי הרבה כסף.  אמר נשיא מדינת ישראל: אני נשיא של המדינה עם הכי הרבה נשיאים.  אכן במדינתנו יש עתה ששה מיליון נשיאים, ששה מיליון ראשי ממשלה, ששה מיליון רמטכ"לים, ששה מיליון רופאים, ששה מיליון פסיכולוגים וכמובן ששה מיליון רבנים.  כל אחד מבין את הכל בכל, בגלל תפוצת מידע עממית.  אבל אנחנו עם ישראל, אנחנו ענווים.

ב.      זו לא שאלה חדשה, שלא עמדה בפני קדמונינו, כמו למשל בחשמל ובאלקטרוניקה.  הר הבית תמיד היה באותו מקום, מקורות בפוסקים תמיד היו בפנינו, מפות מדוייקות כבר היו לפני יותר ממאה שנה.  ובכל זאת חכמינו אסרו כניסה באופן מוחלט.  אז מה התחדש לנו?! גם הבעיה של השלטון-הנוכחות-הכיבוש-הריבונות אינה חדשה, אלא קיימת מאז מלחמת ששת הימים.  לא גילית דבר חדש שהם לא ידעו: אותן העובדות, אותן המקורות, אותן ההוכחות.

ג.       מדידות סותרות.  כל המדידות האלה הינן סותרות אחת את השניה.  יתר על כן, כל שיטת מדידה מלאה סתירות.  אפילו המדידה שמוסר לנו הרדב"ז שהיה מענקי עולם, יש בה סתירות פנימיות.  וכן מדידה של המהרי"ט.

ד.      לפני שמחדשים, לומדים ישן.  מותר לאדם לחדש רעיונות, סברות, ואפילו לחלוק על הישן.  אך לפני כן, מדרך היושר והאמת הוא להכיר את הישן.  לכן, מי שרוצה לחדש היתר לעלות על הר הבית, חייב קודם כל ללמוד דברי גדולי ישראל שבכל הדורות להם הם אסרו.  האם למדת את התשובה של מרן הרב קוק, של הציץ אליעזר, של המנחת יצחק ועוד?  וכמובן, גם אחרי שתלמד, לא כל אחד רשאי לחלוק עליהם בסוגיה כלל-ישראלית.

ה.     כדי לחלוק, יש לדעת כל הש"ס.  יתר על כן, כדי לחלוק בנושא מסויים, יש צורך בחכמה מקיפה בכל הש"ס כולו.  שהרי ידוע ללומדים שכל סוגיה אינה עומדת כאי בודד בים החכמה, אלא שהכל מחובר, ומאוחד ומסורג.  אומרים שלפני שהש"ך על השו"ע היה מחדש איזה חיודש, היה מהר עובר בראשו על כך הש"ס תוך חצי שעה כדי לוודא שחידושו אינו נסתר משום מקום, הן במישרין הן בעקיפין.

ו.        בזיון הר הבית.  האמירה שמותר להיכנס לחלקים של הר הבית, בטענה שאינם הר הבית, היא בעצמה בזיון הר הבית, בכך שמצהירים שחלק זה אינו הר הבית.  משל למה הדבר דומה?  בגמרא קידושין (לא א), אם אמר לו אביו הבא לי מים ואמו אמרה לו הביא לי מים, ההלכה היא שמביאים לאביו.  ורגילים לקשות: הרי אמו ודאי אמו, ואביו ספק אביו (חולין יא ב), לכן כבוד אמו קודמת?  ורגילים לתרץ: אם יאמר לאמו שמכבדה כי אולי אביו אינו אביו, הלזה ייקרא כיבוד אם?  הרי זו חוצפה נוראה!  וכן לענייננו, הלומר על חלק של הר הבית שאינו הרב הבית כדי לקיים נוכחות בהר הבית, הלזה ייקרא כבוד הר הבית?!

חזק חזק ונתחזק!