נאו-חסידות

הרב שלמה אבינר

 

מה עניינה של הנאו-חסידות?  החויה הדתית.  לכן, יש לה קשר עם החסידות של הבעל שם טוב אשר הדגישה את יסוד הרגש, וגם על זה היתה מחלוקת גדולה, אך במשך השנים והדורות, כמעט כל הזרמים בחסידות התקרבו ליהדות התורנית של כל הדורות, כאשר היסוד העיקרי הוא לימוד תורה וקיום מצוות, והרגש הינו משני לחלוטין.

לא כן הנאו-חסידות שאמנם מחפשת את האלהים, אבל לא בנתיבי ההלכה, או במה שמכונה בזלזול הממסד הדתי – אלא בנתיבים אישיים, כאשר קנה המידה הוא החויה הדתית.  החיפוש הזה נובע מהרגשת ריקנות ויובש בקיום מצוות. מכאן קצרה הדרך לרלטיביזם מוסרי.  ואין אמת אחת, כל אחד והאמת שלו.  עליו למצוא את האמת בתוכו.  הדרך אל "הרוחניות" אינה הלכתית אוביקטיבית כללית הטרונומית אלא אישית אינטימית חוויתית אינדיבידואליסטית פנימית אוטונומית. עולמו  של האדם הוא מקור הסמכות.

מהלך זה הוא הגוון היהודי הדתי של העידן החדש New Age הקיים במערב.  העידן החדש הוא בליל אקלקטי של אמונות ודעות, התנהגויות והליכות, בטעמים שונים ובתמהילים שונים, כאשר המנה העיקרית היא על פי רוב המיסטיקה של המזרח הרחוק.  כידוע, עבורם האל אינו מישהו, אלא משהו, מין רוח הממלא את היקום שהיחיד סופח בתוכו בעזרת תרגילים רוחניים שונים.  כך בנאו-חסידות, חסר המימד הטרנסצנדנטי של אדון אשר מלך בטרם כל יציר נברא, והיא מעבירה אותו לאימננטי, מה שמכונה: האלהים שבי.  יש כביכול דו-שיח בין האני והאל, שהוא בעצם דו-שיח עם האלהים שבי.

כמה רחוק נתיב זה מדברי בעל התניא:

"...נקראים בני עליה, מפני שגם עבודתם בבחינת ועשה טוב בקיום התורה ומצוותיה הוא לצורך גבוה ומעלה מעלה עד רום המעלות, ולא כדי לדבקה בו יתברך בלבד לרוות צמאון נפשם הצמאה לה', כמו שכתוב: הוי כל צמא לכו למים" (תניא סוף פרק י ועיין עוד פרק לה באמצע ופרק מ בסוף).

ונזכה לתשובה שלמה לעבוד ד' באמת.