צה"ל וסתימת פה לרבנים

הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: כיצד להתיחס לנסיון של סתימת פה לרבנים, שדורשים צניעות בצה"ל?

ת: זה לא יעזור.  אי אפשר להפחיד רבנים.  הם אומרים מה שהם חושבים, אמיתה של תורה, ולא מפחדים מאף אחד.  לא תגורו מפני איש.  הרמב"ם כותב בסוף איגרת תימן : "הצדקת הרבים, דבר שאין ראוי לפחוד עליו מן הסכנה".

ש: עד כדי כך?!

ת: ודאי.  כך נהגו בכל הדורות.  כך כותב מרן הרב קוק: "ודאי במקום הצלת רבים אסור לחוש על עצמו בחששות רחוקות, ויעידו על זה כל פרנסי ישראל הצדיקים שעמדו לנו בכל הדורות, שעמדו לפני מלכים ושרים ונכנסו בחששות של סכנה, תמיד לדבר טוב על ישראל, גם במקום שהיה חשש העלאת חמת מלכים, וחפץ ד' בידם הצליח להציל צאן קדשים עדר ד' מכמה גזרות" (שו"ת משפט כהן עמ' שו).

ש: ואם עקב זה יפטרו את הרב מתפקידו?

ת: אכן  עליו להתפטר כדי לשמור על חופש הביטוי.  יש סיפור על רבי מנשה מאיליה, תלמיד-חבר של הגאון מווילנא, בזמן "גזירת הקנטוניסטים":

"רק כשנתיים ישב רבי מנשה על כסא הרבנות בסמרגון.  הימים היו ימי 'חוטפים' בישראל, ורבי מנשה ראה, כי גם הפרנסים וראשי הקהילה ידם במעל הזה לעזור ל'חוטפים' לתפוש ילדי בני העניים או יתומים אומללים למסור אותם למלכות הרשעה.  אז הקהיל רבי מנשה קהילות ברבים, דרש בגנות הפרנסים, ובחום לבו הכריז:

-          החוטפים וכל אלה המסייעים בידם, במישרים או בעקיפין, אינם בכלל ישראל.

נכנסו אליו ראשי הקהילה ואמרו לו:

רבנו, דבריו אלו יכולים להעלותו לגרדום בתור מורד במלכות, ועל כל עדת ישראל יצא הקצף.  רב בישראל אסור לו להתערב בענין זה, שממנו צפויה סכנה לו ולעדתו.

-          אם כן - החזיר להם רבי מנשה - אם על צרעת ממארת כזו, שפשתה והתפשטה בישראל, אין אני, בתור רב דמתא, יכול ורשאי לדבר ככל אשר עם לבבי, הרי אין אני יכול ורשאי להיות רב בישראל.

ובאותו יום עמד והסתלק מן הרבנות, ושוב חזר לחיות חיי צער, עסק בעבודתו בשחיקת טבק בעזרת המכונה שלו, וממנה התפרנס וחי על לחם צר ומים לחץ" (מידי חודש בחודשו לרב מימון ז 58).

ש: גם עלולים לפגוע בתקציבים?

ת: גם מזה אין לחשוש.  יש סיפור בירושלמי סוטה ג ד על רבי אליעזר שדיבר בעניין אחד שנוגע לנשים, מה שלא מצא חן בעיני תורמת אחת גדולה לישיבה, ובגלל זה הוא הפסיד 300 כור מעשר לשנה, אך הוא לא חזר בו.

ש: אך לגופו של עניין, אם סותמים לרבנים את הפה, הם לא מצליחים לומר דבריהם?

ת: אדרבה, נסיון סתימת פה עוזר הרבה.

ש:איך זה עוזר?

ת: זה נותן פרסום.  כידוע יש שרצו להחרים את ספרי הרמב"ם.  אז אחד מתלמידיו ,יוסף אבן גבר, יצא בתקיפות נגד זה.  הרמב"ם כתב לו שיחדל לצאת להגנתו: הם נהנים לבזות אותי ואני לא מפסיד מזה כלום, אם כן, זאת ההלכה של זה נהנה וזה לא חסר.  יתר על כן, הם מספקים פרסום לספריי.  שהרי כלל גדול: הרוצה לכסות את הדבר, עוד יותר מגלהו.

  בכלל זה סימן טוב שרוצים לסתום את הפה לרבנים.

ש: למה סימן טוב?

ת: כי אם סותמים לאדם את הפה, זה סימן שאין דבר ישר והגיוני לענות לו.  כבר אמר זאת לפני כמה מאות שנים הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל.  בזמנו הוא נתן ארבעה נימוקים לחופש הביטוי: א. אולי הדעה השניה אמת.  ב. אולי האמת שלי אינה מוחלטת ויש גם אמת בדעה השניה, ולכן יש לבנות יחד.  ג. גם אם הדעה השניה שקרית, הרי האמת מתחזקת על ידי מלחמתה בשקר.  ד. גם אם הדעה השניה שקרית הרי האמת מאבדת את כח השכנוע שלה, אם היא נזקקת לכח הזרוע.  או במילים פשוטות: אם משתיקים את היריב הרעיוני, סימן שאין מה להשיב לו.  וכן הוא בנדון דידן.

ש: ובסיכום?

ת: האמת תורה דרכה.