בתי משוגעים – גיהנום עלי אדמות

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: מה יש לנו לומר על פרשיות התעללות בקשישים בבתי אבות?

ת: מה יש לשאול.  נורא ואיום.  הרי נצטווינו לכבד הורים ולכבד זקנים.  לצערנו אין זה חדש.  פעמים רבות נחשפו פרשיות מחפירות של ניצול אותם חסרי ישע, השפלות, הכאות, גניבת כספם ועוד.

ש: אז למה לא עושים כלום?

ת: למה?  כי יש אנשים רעים.

ש: אבל יש גם אנשים טובים?!

ת: ברוך השם.  אך האנשים הרעים מסתירים מהם, וגם הם בעלי כח, והאנשים הטובים הם לעיתים רבות בטלנים.  אך אם כבר הזכרנו את הקשישים, יש גרוע מהם והם חולי הנפש.  יש בארץ כעשרה בתי חולים פסיכיאטרים וכן כעשרה מחלקות פסיכיאטריות בבתי-חולים כלליים, וזה ממש גיהנום עלי אדמות.

ש: מה קורה שם?

ת: כמעט אי אפשר להתבטא.  גונבים.  מכים.  קושרים.  מפשיטים באלימות.  אונסים בנות צעירות.

ש: אונסים!  אני לא מאמין...

ת: אל תאמין.  מוסרים בנות צעירות לאנשים מסוכנים כדי שיאנסו אותם וכך יירגעו ולא יאנסו בחוץ.  כמחצית הבנות הן נפגעות אונס.  גם מאיימים על בנות כדי לכפות עליהן התנהגות מסויימת: אם לא תשמעו לנו, נקרא לגברים.

ש: איני מבין.  אבל יש מצלמות רבות שם.

ש: מוחקים סרטי התעללות.  גם אין שמירה בלילה.  פעמים רבות חולה נפש תולה את עצמו בשירותים.  לא בודקים למה אינו יוצא. אין זו אחריות הצוות למנוע התאבדות.  לפעמים גם חולה חותך צווארו של חברו.  שמים ביחד כל מיני חולים: פושעים, גנבים, נרקומנים, נפגעות פגיעה מינית.

ש: למה המשפחה לא מתערבת?

ת: אלה חולים שאין להם משפחה או שלמשפחתם לא איכפת מהם והם רוצים להיפטר מהם.  פעם הוכנס חרדי בגלל שעזב מצוות.  פעם ערבי מפני שרצה להתגייר.  פעמים רבות המשטרה מכניסה לשם אדם מפני שהוא מתנהג בצורה מטרידה ומפחידה, כגון צועק בלילה, על אף שבאמת אינו מסוכן, אבל אנשי השכונה לוחצים על המשטרה.

ש: אבל איך אפשר להכניס סתם בן אדם לשם?

ת: קל מאוד.  המשטרה מפשיטה אותו, מביאה אותו ומצהירה: מצאנו אותו ערום.  יש שם גם הרבה עולי אתיופיה, כיון שאין להם משפחה חזקה להילחם ולצעוק.  יש שנשארים שנים רבות ולא משחררים אותם, על אף שהם ראויים לשחרור.

ש: למה לא משחררים?

ת: כי בית החולים מקבלים סכום עתק על כל חולה.

ש: כך הוא בכל בתי חולים?

ת: חלילה.  יש גם בתי חולים בהם הכל בסדר.  ב"ה לא כולם רעים.

ש: יש לי שאלה.  מאין לרב כל המידע הזה?

ת: מנין?!  הוא הופץ בלי סוף.  בשנת תשנ"ו עיתונאי התחזה לחולה נפש למחלקה סגורה וחשף את התנאים המחפירים והאלימות כלפי חסרי ישע.  בשנת תשנ"ח, תוכנית כלבוטק חשפה אלימות קשה במרכז אחד לבריאות הנפש.  בשנת תשס"ו, היתה כתבה בערוץ 1 של התעללות בילדים בבית חולים פסיכיאטרי.  בשנת תש"ע, היה תחקיר סמוי בעזרת מצלמה נסתרת על הזנחה, לכלוך, חוסר מזון. בשנת תשע"ב היתה פרשת התעללות בבית חולים פסיכיאטרי ונעצרו 70 רופאים, אחיות ואנשי צוות בחשד התעללות ואונס.  זה מספיק?

ש: כן זה מספיק.

ש: ואם זה לא מספיק.  תוכל למצוא הרבה חומר באתרים שונים.  קשה לחקור את הנושא כי אסור להכניס מצלמות ומבקרים במחלקות סגורות בגלל חסיון רפואי.  ובכל זאת הצטבר חומר רב.  עיין באינטרנט סרט "קשרי שתיקה", "מטופלים ומטופלות שוברים שתיקה", סדר יום" עם קרן נוייבך, Pmel, תוכנית "מאחורי דלתיים סגורות" לנועם ברקן.  על כל פרט אפשר להתווכח, אך את הזעקה הכוללת שעולה מכל אלה אי אפשר להכחיש.

ש: ושר הבריאות?

ת: הוא אדם טוב.  אך בנדון הזה, אינו חופשי.  אגב יש גם מחקרים מזוייפים.  כלומר חולים קלים לפני שחרור, המאושפזים במחלקה פתוחה לכמה ימים.  אלו לא חולים במחלקות סגורות שמסומנים בפיג'מה צבעוני על פי רמת הסיכון, הסובלים מרישום וצילום  מדוייק שכל מעשה, חיטוט בחפציהם, קשירה אכזרית, מתן סמי הרגעה, הזנחה, איומים ועוד.  זה גיהנום, זו מדינה טוטליטרית.

ש: אבל הם משוגעים!  אי אפשר לשחררם!  מה נעשה איתם?

ת: קודם כל, זה לא נכון שאי אפשר לשחררם.  רבים ניתנים לשחרור, אך שומרים אותם כי אין להם בית לאן ללכת.  זאת ועוד, יש כאלה שאפשר לשחרר, בתנאי שמצמידים להם שומר יומם ולילה.  זה יותר זול מאשר אשפוז בבית חולים.  והשומר יטייל איתו בטבע, זה ירגיע אותו.  גם חולי נפש הם בני אדם.  צריך התנהגות אנושית.  כן טוענת התיאוריה ההומניסטית בפסיכולוגיה המודרנית, כגון של לאקאן Lacan, שלא להשתמש בכפיה.

ש: מי אומר ששיטה עדינה פועלת?

ת: מי אומר?  הניסיון!  ניסיון של מאות שנים.  בהתחלה, בצרפת, היו קושרים את חולי הנפש בקולרי ברזל לקירות ובקושי יכלו לזוז וכמובן לא יכלו לישון בשכיבה. זרקו להם מידי פעם פסולת מזון, והם היו חיים שם בתוך ההפרשות של עצמם.  כדי שיתנהגו יפה, היו מפחידים אותו במי קרח, מים רותחים, הקזת דם, סמים.  נורא ואיום.  עד שבא פיליפ פינל Philippe Pinel, התמנה למנהל בית חולים ביסטר Bicêtre לפני 250 שנה בערך, שחרר אותם משלשלות, וחשבו שהוא המשוגע.  הוא שיכן אותם בחדרים מוארים, בלי רעש, בלי זוהמה, עם יחס נעים והיו תוצאות נפלאות.  אחר כך התמנה מנהל בית המשוגעים הגדול לה סלפרטרייר La Salpetriere, שהיה בעבר מחסן תחמושת, עם חלונות צרים, וגם שם חידש שהיה טיפול הומאני.

ש: ומאז עוד לא הבינו?

ת: ברוך השם, הרבה כן הבינו והרבה עדיין לא הבינו שגם חולי נפש הם בני אדם ויש להתיחס אליהם באופן מוסרי.  בכלל, לא בטוח שכל חולי הנפש הם ממש חולי נפש.

ש: הרב רוצה לרמוז שמאשפזים בארץ גם אנשים בריאים?

ת: אני לא רומז, אני אומר בפירוש.  זו שאלה פילוסופית: את מי מגדירים כמשוגע.  מי בכלל יש לו סמכות לומר שאדם הוא משוגע ושיש זכות לאשפזו על אף עיקרון החופש.  הפילוסוף הצרפתי בן זמננו מישל פוקו Michel Foucault טוען שבעלי הכח הופכים לבעלי הסמכות בבתי סוהר, בתי ספר ובתי חולים.  הם מחליטים מי זקוק לחינוך, מי ראוי להיות מאחורי סורגים ומי חולה.  בעלי הכח קובעים גבולות והגדרות לגבי בני אדם, כולל לחולי נפש. לדעתו, גם הפסיכולוגיה היא סוג של שלטון.  במקום להעניק לחולה הנפש יחס הומני, היא הופכת אותו למוקצה מחמת מיאוס שיש לשומרו בבידוד.  לדעתו הכח מייצר ידע שבעצמו מייצר יומרה להחליט מי שולט ומי נשלט.

ש: רגע, רגע.  הוא לא מגזים?

ת: הוא כן מגזים.  האמת באמצע.  חולה הנפש נתון למרותו של צוות כל יכול, דיקטטורי, והוא ממש מסכן.  במקום זה פינל אומר שיש לעודד אותו, לחזק אותו, לאהוב אותו, ולדבר איתו בשכל ובהיגיון.

ש: אבל אין לו חשיבה רציונלית?

ת: לא  לגמרי מדוייק.  יש בו גם שרידי הגיון.  לפי פינל יש לבסס את השיח איתו על יסודי שרידי הגיון שנותרו לו ועל יסוד זה יש סיכוי להעמידו על האמת, לרפא אותו להחזירו לחברה.  כמובן, גם בזה אין להיות קיצוני, אלא יש צורך להשתמש בסמכות, אך לא של מושל עריץ.

ועוד פעם, כדי שלא יווצר רושם שהמצב רע בכל בתי החולים לחולי נפש, חייבים לומר שבהרבה מהם יש יחס אוהד ומכבד מאוד מצד הצוות, ממש צדיקים.

ש: ובסיכום?

ת: לפני הסיכום, אני נזכר בניסוי לפני 50 שנה באמריקה, ניסוי דייוויד רוזנהאן   Rosenhan experiment.  הוא הכניס שמונה מתנדבים - כולל עצמו - לבית חולים פסיכיאטרי, שהתלוננו על הזיות.  רובם אובחנו כסכיזופרנים ושוחררו אחרי כמה שבועות עם אבחנה של סכיזופרניה בנסיגה. 

בניסוי נוסף, הוא הודיע לבית חולים ששמע על הניסוי הראשון, שיכניס עשרה מתחזים, ולא הכניס אף אחד, ובכל זאת חשד הצוות במתחזים שונים.  מוסר הסיפור: זיהוי חולה נפש אינו כל כך מדעי.  כמובן תמיד אפשר לרמות, כמו בניסוי הראשון, אבל הניסוי השני עוד יותר מעורר הרהורים.

ש: ובסיכום סופי?

ת: ואהבת לרעך כמוך?

ש: זה תמיד נכון.

ת: אכן.