למה הרפורמים מסכסכים בכותל

הרב שלמה אבינר

 

אדם אינו נדון על פי דיבוריו אלא על פי מעשיו.  לומר מילים יפות של אחדות זה קל, אבל אם אותם דוברים באים לסכסכך, אז יודעים שאין כאן אלא צביעות.

הכותל המערבי היה מאז ומקדם המקום הכי שקט באומה.  כמובן, אינינו מדברים על תקופת המנדט, בה ערבים ובריטים הציקו לנו.  אנו מדברים על יהודים בינינו.  אי אפשר לתאר את האהבה העצומה ששוררת בכותל.  באים דתיים וחילוניים, חרדים וציונים, וכולם מסתדרים יחד.  באים עשרות אלפים, מאות אלפים ולא  צריך שוטר אחד.

זה מזכיר את מכתב אותו קונסול רומאי המתאר עלייתם של היהודים לרגל להקריב קרבן, כאשר בשערי הר הבית עומדים לויים ואומרים: אנא לא לדחוף.  ואף אחד לא דוחף.  אפילו מלך ישראל עומד בתור בסבלנות (ספר שבט יהודי לרבי שלמה אבן וירגה).

כולם מתנהלים יחד בכותל באהבה ואחוה ושלום ורעות, כאשר גברים לחוד ונשים לחוד, על פי מורשת ארוכת שנים, שאף אחד לא בא לשנות ולא רוצה לשנות.  שלומי אמוני ישראל לא רוצים לשנות, כי יודעים שיש בזה קדושה.  מסורתיים לא רוצים לשנות, כי מאמינים בערך הגדול של מסורת ישראל.  והחילוניים גם מכבדים מסורת זו, כי גם הם מכבדים מסורת, וכן הם אינם באים כדי לריב בשביל איזו מטרה פוליטית.

עד שבאו הרפורמים, שכידוע כמעט שאינם מתפללים, שכידוע 80% מרבניהם אינם מאמינים בד', שכידוע אינם מאמינים בכותל והתחילו לחתור לאחיזה שם, וזאת גם בדרך של מהומות.

חבל.  חבל מאוד עליהם.  הם אמנם רחוקי תורה, רחוקי עם ישראל, רחוקי ארץ ישראל – אבל הם אחינו (מלבד האחוז הגדול של גויים ביניהם עקב נישואים מעורבים וגיורים מזוייפים).  אנו רוצים שיתקרבו, אך לצערנו הם מתרחקים יותר ויותר, גם מעיזים לחלל את הקודש, גם גורמים פירודים באומה.  כיון שהם כאן רק 0.4%, אף אחד לא היה מתחשב בהם, אך באמריקה יש להם כסף רב, אז הם חושבים שמותר להם להתערב בנעשה כאן.

אז אנו אומרים להם: שמרו כספכם עבורכם, אנו לא צריכים אותו, אותנו לא תקנו בכסף, אנו אוהבים אתכם אלף מונים מכספכם, אנו מחכים לכם שתחזרו אל העם, אל הארץ ואל התורה.  שובו וחיו!