בעד צה"ל או נגדו

הרב שלמה אבינר

 

ש: לפעמים הרב כותב בהתלהבות גדולה בעד צה"ל ולפעמים הוא מביע התנגדות חריפה.  זה מבלבל?

ת: אין זה מבלבל אלא את מי ששבוי בתפיסת עולם שחור-לבן, שאין לו אלא מסקנות קיצוניות, ללא תחום אפור.  אבל המציאות היא מורכבת.  זה נקרא הכשל הלוגי של שלילת האמצע.

בצה"ל יש דברים מופלאים לטובה, הגנה על עם ישראל, הגנה על ארץ ישראל, קידוש השם עצום.  אשרינו שזכינו.  מאידך יש גם דברים חמורים שצריכים תיקון, כגון בתחום של שירות בנות. וכן אם נכונה השמועה שחיילות בתפקידים שונים חותמות שאם תנשאנה או תהרנה או תלדנה, אין זה פוטר אותן משירות צבאי, זה דבר חמור שצריך תיקון מיידי.

אם באנו לדון את צה"ל בשפיטה כוללת, נצטרך ללכת על פי דברי הרמב"ם: כל אדם יש לו זכויות וחובות.  רובו זכויות: צדיק.  רובו חובות: רשע.  מחצה על מחצה: בינוני (הלכות תשובה פרק ב).  על פי אמת מידה זו, צה"ל הוא צדיק.

אבל אין זה פותר אותו מלתקן מה שצריך תיקון.  ואין זה פותר מלהביע נגדו ביקורת.  אדרבה, "את אשר יאהב ד' יוכיח" (משלי ג יב).  ו"האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא, לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא" (כתובות קה ב).  אותו תלמיד חכם שבני מקומו אוהבים אותו, אין זה מפני שהוא מעולה, אלא מפני שאינו מוכיח אותם בענייני שמים.

אכן מי שרגיל לקריאה שטחית, כגון כותרות קצרות, מסתבך בסתירות.  כדי להיחלץ מזה, יש צורך לקרוא מאמרים ארוכים ועמוקים.  זה דומה למושג "שימוש תלמידי חכמים": מי שקרא ושנא ולא שימש תלמידי חכמים, הוא עם הארץ, על אף שיודע תורה שבכתב ושבעל פה (סוטה כב א).  רש"י מסביר: לימוד טעמי הדברים מתוך כך יכולת לתרץ סתירות.

ואנחנו נמשיך ללכת לצבאנו האהוב, נמשיך ללכת לקצונה, נמשיך לחתום קבע, ויחד עם זה נמשיך להילחם למען טהרתו וקדושתו.