למה מדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת בשחרית?

הרב שלמה אבינר


שאלה: למה אנחנו מדליקים נרות חנוכה בלי ברכה בבית הכנסת בשחרית?

תשובה: הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת בערב אינה מוזכרת בגמרא אלא בראשונים.

הבית יוסף מביא כמה טעמים על המנהג להדליק בערב.

א. מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בליל שבת בבית הכנסת. 

ב. בשם הריב"ש, משום פירסומי ניסא כיון שאין אנו יכולים לקיים המצוה כתיקונה ולהדליק בפתח הבית מבחוץ, כיון שיד הגויים תקיפה, מה שנהגו להדליק בבית הכנסת, נהגו, ואין לשנות. 

ג. בשם הכלבו, כדי לפרסם הנס מפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם, לפי שיש בזה פירסום גדול לשמו יתברך וקידוש שמו שמברכים אותו במקהלות.  ויש בהדלקה זו משום זכר להדלקת הנרות במקדש. 

ואף כי בזמננו שני הטעמים הראשונים אינם מצויים.

א. כי האידנא אינו מצוי אורח שלא יהיה לו מקום אכסניה ולהדליק נרות (ולכן גם אין נוהגים כיום לקדש בליל שבת בבית הכנסת). 

ב. גם טעם הריב"ש ליכא דאין לנו חשש להדליק בחוץ (עיין מה שכתבנו בשו"ת שאילת שלמה א, רעא).

ומכל מקום לא בטלה התקנה ומדליקים נרות בבית הכנסת בברכה בערב (פסקי תשובות תרעא אות יא).

בבוקר חוזרים ומדליקים נרות חנוכה בלי ברכה בבית הכנסת בעת תפילת שחרית.  מנהג זה לא מוזכר בגמרא, לא בראשונים, לא ברמב"ם, לא בשולחן ערוך אלא באחרונים.  באופן פשוט, טעם למנהג זה הוא פירסומי ניסא.  וכן בספר נהר מצרים (דף נ סעי' ב), הרה"ג ר"א בן שמעון כתב: "שפשט המנהג בירושלים ובמצרים כאשר מתפללים עם הנץ החמה, כשמגיעים למזמור ארוממך ד' כי דליתני מדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת, בלא ברכה, לפרסומי ניסא.  והוא מנהג יפה אף נעים" (מובא בחזון עובדיה – חנוכה עמ' א-ב הערה א).

ויש פוסקים שמסבירים שמקור המנהג ממה שכתב הרמב"ם (הלכות תמידים ומוספין פ"ג הי"ב) שבבית המקדש היה מדליק בבוקר נר שכבה, ולכן מדליקים בזמנינו זכר למקדש (שדי חמד סוף מערכת חנוכה.  שו"ת התעוררות תשובה או"ח סי' תסא.  שו"ת מלמד להועיל א, קכא.  נתיבי עם עמ 'רמח.  מובא בחזון עובדיה שם).  ובשו"ת בנין שלמה (סי' נג), מביא ראיה למנהג זה ממה שכתוב בגמרא שבת (כא, ב), שמצאו פך השמן שלא היה בו להדליק אלא "יום" אחד, ולא נאמר "לילה" אחד, אלא ודאי שגם בבוקר היו צריכים להדליק הנרות. 

ואפשר להוסיף  על הקושיה המפורסמת של הבית יוסף, מדוע חנוכה שמונה ימים במקום שבעה ימים, כי הרי היה מספיק שמן ליום אחד ולכן יום הראשון לא היה נס. תירץ החתם סופר שכשהחשמונאים נכנסו לבית המקדש היה טמא ואנדרלומוסיה נוראה, ולא היה פשוט לטהר את המקום.  לכן לא הדליקו את המנורה בתוך בית המקדש אלא בחוץ בחצר, כנוסח על הניסים: "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופינו את היכלך, וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קודשך".  בפך השמן היה מספיק שמן להיות דלוק כל היום בפנים, בחוץ יש רוח ולכן המנורה נצטרכת ליותר שמן, אבל כל היום הנרות היו דולקים.  לכן אפילו יום הראשון היה נס.  יתכן כזכר נס חנוכה בבית המקדש, אנחנו מדליקים בבית הכנסת, מקדש מעט, גם בלילה וגם ביום.