אני מחפש מפלגה עם גוף ועם נשמה

הרב שלמה אבינר

 

כל מפלגה טוענת שאצלה כל האמת וכל הצדק וכל היושר, ושאצל  המפלגות האחרות, יש רשע, כסל ותוהו.  כל מפלגה מבטיחה הרים וגבעות, אורה ושמחה, ומנבאה חושך ושבר אצל האחרות.  ובזה, כולן טועות.

לא במפלגה זו או אחרת נמצא ישועה.  לא בזה שאנו מפולגים ומחולקים נמצא אורה.  אלא להיפך.  בכך שנהיה כולנו חברים, כל ישראל חברים, בזה שנהיה שותפים בשמחה ובעצב, אם נלך יד ביד, - נזכה לאושר מחר. בכך שלא נדבר על הבדלים, דתי-חילוני, לבן-שחור, ימני-שמאלני.  אלא שנקיים ואהבת לרעך כמוך, בזה נצליח ובזה נבנה את האומה.

אנו עם אחד, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.  השאר הוא שקר וכזב.  לאור זאת, יש להתיחס לחילוקי דעות בין מפלגות, לא כאל ויכוחים בין קבוצות, אלא לעם אחד שמתלבט.  כמו שאדם אינו אויב של עצמו, אלא פעמים רבות מתלבט בינו לבין עצמו.  כך העם היושב בציון מתלבט מיהו ומהו, מעת הקמת המדינה, ועוד לפני כן, מעת שיבת ציון.  העם מחפש זהותו, הגדרתו, מהותו.  העם מנוכר לעצמו.  העם חווה כפילות פסיכואנליטית.

מרן הרב קוק מתאר בספר אורות שלושה זרמים שנאבקים באומתנו, כמו שנאבקים בכל אדם: הקודש, האומה, האנושיות.  במילים אחרות: הדתיות, הלאומיות, המוסריות (אורות תחיה יח).  רבנו הרב צבי יהודה מצמצם: הזרמים העיקריים הם הדתיות והלאומיות, כאשר המוסריות היא זרם משני, כי כמובן, כולנו הננו אנושיים-מוסריים.  ובודאי, גם בדתיים עצמם, יש גוונים, וגם הלאומיים עצמם, יש גוונים.  אך בקווים כלליים, זה מה שיש בנו: דתיים ולאומיים.

מלחמה זו קיימת בתוך כל יחיד: הוא קרוע בין גוף ונשמה, חומריות ורוחניות, עולם הזה ועולם הבא, אידיאה לאומית ואידיאה אלהית.  והוא מחפש דרך לאחד את אישיותו, כי אותו קרע מסב לו צער לא ישוער.  גוף בלי נשמה, זה בהמה.  נשמה בלי גוף, זה שד, כך מביא רש"י בשם חז"ל.  ענייננו הוא נשמה בתוך גוף, נשמה שמאירה את הגוף, וגוף שהוא בסיס לנשמה.

וכן הוא ביחס לאומה.  אומה צריכה כלכלה, אומה צריכה צבא, אומה צריכה מדיניות חוץ.  לא פחות מזה, ואף יותר מזה, אומה צריכה רוח, אמונה, טהרה, קדושה, תורה, מצוה.

אשרינו שיש לנו מפלגה אשר חרטה על דגלה גם את גוף הלאומית וגם את נשמתה, מפלגה דתית-לאומית.  זו מפלגה כלל ישראלית, זו מפלגת לב, זו מפלגת מוח, זו מפלגה המפלסת דרכה בין הנתיבים, זו המפלגה שכל העיניים צריכים להיות תלויות אליה, זאת המפלגה שעתידה לאחד את כל האומה תחת כנפיה, כאשר כל הדתיים ייהפכו ללאומיים וכל הלאומיים ייהפכו לדתיים.

ודאי זאת משימתנו עתה לעסוק בתחית האומה בארצה, כלומר כלכלה, בטחון ויחסים בין לאומיים.  אך בלי נשמה הכל יפול חלילה.  כך נפלו עמי כנען.  "...ואתם אל תיראו את עם הארץ, כי לחמנו הם, סר צלם מעליהם..." (במדבר יד ט).  כיון שסר צִילָם, הם אבודים.  מהו צילם?  הוא כוחם הרוחני.  רש"י: "צילו של המקום".  רמב"ן: המלאך שלה, שאין אומה נופלת עד שנופל השר שלה תחלה (מכילתא שירה ב), כמו שכתוב 'יפקוד ד' על צבא המרום במרום' ואחר כך 'על מלכי האדמה באדמה' (ישעיהו כד, כא).  אור החיים: "ניצוץ המחיה אותם".  ובתהלים: ד' צילך.  ועיין נפש החיים א ג.  בתהילים: בצל כנפך תסתירני.  אשרי המפלגה הדתית-לאומית שמחזיקה את הנשמה של התחיה הלאומית.  ד' צילך.

ולסיום, מילתא דבדיחותא, סיפור גוי מפורסם, "סיפורו המופלא של פטר שלומיאל", Peter Schlemihls Wundersame Geschichte ,שכתב אדלברט פון שאמיסו, Adelbert Von Chamisso ,על אדם שמכר את הצל שלו לשטן תמורת ארנק שמפיק מטבעות זהב עד אין קץ, ובכך פותח בפניו כל השערים, אך באמת הוא כבר לא בן אדם, והחברה פולטת אותו, והשטן מוכן להחזיר לו את צילו אם ימכור לו את נשמתו, אך הוא מסרב, זורק את הארנק בתהום, ומסיים את חייו עני ובודד אבל מאושר.

אל תמכור "ד' צילך" בשביל כל כסף שבעולם וכל טובה שבעולם.  אדם כזה כבר לא יהיה אדם.  ומפלגה כזו כבר לא תהיה מפלגה.

ד' צורי וגואלי.