כשרות פרטית

הרב שלמה אבינר

]ראיון]

 

ש: כיצד להתייחס לתופעה החדשה שכל שני וחמישי צץ ארגון כשרות חדש?

ת: חמור מאוד.  זו אי הבנה שהרבנות הראשית לישראל עומדת מעל כל רב פרטי.  כידוע רבנו הרב צבי יהודה לא היה נוגע במזון או בשתיה שאין עליהם הכשר הרבנות הראשית.

ש: אבל יש גם בד"צ?

ת: גם זו צרה צרורה.  אין הבדל בין בד"צ – בית דין צדק, לבין בד"צ – בית דין ציוני.  שניהם הורסים את התורה במובן הממלכתי, הכלל ישראלי.

ש: אבל יש בעיות בכשרות הממלכתית?

ת: וכי הרבנות הראשית לישראל לא יודעת?!  וכי אינה עמלה לתקן?!  וכי אדם פרטי הוא יותר טוב ממנה?!

ת: האם אין מקום ליזמה אישית?

ת: ודאי.  אך לא בתחום זה.  עם אחד, מדינה אחת, צבא אחד, משטרה אחת, כשרות אחת, גיור אחד.  יש שעוד לא הבינו שאנחנו כבר לא עם מפוזר ומפורד בין העמים, אלא אנו קמים לתחיה בתור עם בארצנו.

ש: וכי לא מוטל על האדם להתאמץ לתקן את החברה?

ת: ידוע הסיפור על החסיד שיצא לדרכו לתקן את העולם ולא הצליח.  אמר לו רבו: קודם, תקן את מדינתך.  גם בזה לא הצליח.  הציע לו רבו: אז תקן קודם את עירך.  אך גם זה לא עלה בידו.  אמר לו רבו: אולי תתחיל במשפחה שלך.  חזר מאוכזב שגם זה מעל כוחותיו.  אז אמר לו רבו: תקן את עצמך, זו התחלה טובה.

ש: חוסר ענווה!

ת: כן.  מי אתה לתקן את מדינת ישראלאם הכשרות קרובה ללבך, אשריך, לך למחלקת הכשרות ותציע להם לעבוד שם.

ש: ובכלל מי אומר שכשרות פרטית היא כשרה...

ת: נכון.  זו בעיה שניה.  כיצד אפשר להיות בטוח שרב פלוני או אלמוני בקיא בכל ענייני הכשרות שהם כל כך מורכבים בזמננו.  ומי אומר שרב זה החתום על המוצר או על האישור למסעדה, באמת קיים ולא המצאה של רמאי.  ומי אומר שחתימת רב היא אמיתית ולא זיוף.  ובכלל, אם כל אחד רשאי לייסד כשרות, אז למה לא הקונסרבטיבים והרפורמים.

ש: ובסיכום?

ת: אל תקים כאן שתי מדינות.  אל תקים קהילה נפרדת.  קצת ענווה, קצת שכל.