יהדות הפוכה

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: שאלה כבדה מתעוררת עכשיו, כיצד להתיחס להחלטה של ארגון בית-הלל, שגבר נשוי לגבר יכול להיות שליח ציבור ולמלא שאר תפקידים בקהילה?

ת: אין זו שאלה כלל, ואין היא זקוקה לתשובה.  שאל ילד בכיתה א ויאמר לך שכתוב בתורה שהוא חייב מיתה ונקרא תועבה (כמובן לא נהרוג אותו).  שאל ילד בגן מה הוא חושב על אבא שמתחתן עם אבא, ואמא שמתחתנת עם אמא, והוא יצחק.

ש: ואותם רבנים שהחליטו כן לא יודעים זאת?!

ת: שאל אותם ישירות... על כל פנים אותו ארגון אינו מייצג אלא את עצמו, ולא את ההלכה היהודית.  ההלכה היא שכדי להיות שליח ציבור יש להיות נקי מעבירות ובודאי לא לחטוא בחטא כה חמור ובתועבה.

ש: אבל לפעמים יש מחלוקות בין רבנים לגבי ההלכה?

ת: אין זו מחלוקת.  מחלוקת היא בין שווים.  אבל רב לא יכול לחלוק על התורה, על הגמרא, על הרמב"ם, על השולחן ערוך, ועל כל גדולי הדור שלנו.  זה נכון בכל הלכה, קל וחומר בהלכה כה חמורה.

ש: מה אשם אדם שיש לו נטיות הפוכות?

ת: ומה אשם כל אדם שיש לו כל מיני יצרים.  כך נברא האדם על ידי רבונו של עולם, ואם כך ד' ברא את האדם, ויחד עם זה ציוה עליו לא לעבור עבירות, סימן שזה אפשרי.  זה לא שאל אחד נתן תורה ואל שני ברא את האדם.  או אל אחד נתן תורה וברא את האדם, אבל קרתה תקלה בלתי צפויה, שאין אדם יכול להתגבר עליה, והציווי האלהי בטל ומבוטל.  זו השקפה אלילית.

ש: אז אם בעל נטיות הפוכות מתגבר על יצרו הוא בסדר?

ת: הוא בסדר גמור.  איזהו גיבור, הכובש את יצרו.  כמובן, האידיאל הוא שילך לטיפול אל פסיכולוג, ויתרפא, יתחתן עם אשה, יוליד ילדים ויהיה מאושר.  אך כל זה אינו פותר אותו מלכבוש את יצרו.

ש: אז הוא יכול להיות שליח ציבור?

ת: כן.  חוטא לא יכול להיות שליח ציבור, אבל מתגבר על יצרו יכול להיות.  אך לא מובן למה אותו בעל נטיות הפוכות מפרסם לכל שהוא בעל יצר כזה ומתגבר עליו.  אף אחד לא צריך לדעת.

ש: ומה עם אשה נשואה לאשה?

ת: גם איסור תורה.  שו"ע אה"ע כ ב.  אך אצל גבר זה יותר חמור.

ש: איני יודע אם מותר לעסוק בטעמי מצוות, אך למה ד' אסר שגבר יתחתן גבר, וקבע עונש כה חמור?

ת: ודאי מותר לשאול.  כמובן להשיב בענווה, שהרי אנו לא מבינים הכל רק מעט מאוד.  מטרת האדם עלי אדמות אינה מטרה אגואיסטית לחיות אלא להחיות.  ובודאי נישואים אינם כדי לחיות בלבד אלא כדי להחיות.  איש שמתחתן עם איש, ואשה עם אשה, המטרה היחידה היא סיפוק היצר הפרטי החומרי, בהתבוססות חושנית של עבירה, ולא כדי להוסיף חיים. הרי הוא בעצמו נולד מאיש ואשה.  "כי בצלם אלהים עשה את האדם... פרו ורבו".