מדריך קצר לסירוב פקודה

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: רבים שואלים: על מה יש לסרב פקודה בצה"ל ועל מה אין לסרב פקודה?

ת: הם טועים שהם שואלים.  אלא יש לדאוג שלא נגיע כלל לשאלה הזאת.  זה מחליש את צה"ל.  אנו עם אחד, מדינה אחת, צבא אחד.  ואין לנו זמן וכח למריבות.  אלא אדרבה צריך להרבות בהבנה ובאהבה.

ש: אבל עקרונית יש לסרב פקודה נגד התורה?

ת: בודאי.  אין כאן שאלה כלל.  הרמב"ם כותב: "אין צריך לומר, אם גזר המלך לבטל מצוה, שאין שומעים לו" (הלכות מלכים ג ט), אפילו אם זה מלך צדיק כמו דוד.  אבל נשאיר את העקרונות בתחום לימוד התורה, כי למעשה אסור להגיע למצב כזה שיש התנגשות בין תורה לבין צבא.  אנו חברים.

ש: ואיך עושים זאת?

ת: בשני אופנים.  קודם כל, כאמור, יש להרבות אהבת ישראל.  שנית, אין להתערב האחד בענייני השני.  הרבנים יעסקו בתורה, והקצינים בצבא.  וכל אחד יכבד את השני.  יש מחלה מודרנית:  כל אחד חושב שהוא מבין את הכל.  לא כן.  אלא איש על מחנהו ואיש על דגלו.

ש: מה למשל?

ת: איך לתקוף האויב ומתי, זאת קצין מחליט.  מה כשר במזון ומה לא, הרב מחליט.

ש: ואם יש התנגשות בין תורה ובין צבא?

ת: אין.  ואם יש, זה בגלל אי הבנה או טפשות.

ש: ומה יעשה חייל שהמפקד שלו טיפש ומבלבל לו במוח בענייני תורה כאילו בשם הצבא, או מפקד שיש לו חייל טיפש שמבלבל לו במוח בענייני צבא כאילו בשם התורה?

ת: אז צריך לנהוג בחכמה ולא במלחמות.  לפעמים בחיים צריך שכל.

ש: אשאל שאלות נקודתיות.  נתחיל בשירת נשים שהיא אסורה על פי ההלכה.  האם קצין יכול להכריח חייל לשמוע?

ת: ודאי לא.  שירה וזימרה אינו עניין צבאי.  אנו אוהבים שירים, אבל צבא זה כדי להילחם ולא כדי לשיר.  לא מנצחים על ידי שירים.  אפשר לכפות על חייל לבוא למסדר, להתאמן, לשמור, לשכב מארב.  אבל אי אפשר להכריחו לשמוע שירים.  צה"ל זה לא קונסרבטוריום, זה לא חוג לשירה, זה לא פיזמונסניף.

ש: לצבוע מועדון מיוחד לחיילי בעלי נטיות הפוכות?

ת: כנ"ל.  צה"ל זה לא חוג צביעה.  לא מנצחים אויבים על ידי רובי צבעPaint ball   .  החיילים בעלי נטיות הפוכות, שיהיו בריאים, ולא יקרה להם כלום אם יצבעו בעצמם.

ש: אפשר להכריח חייל להיות נוכח בהרצאה של רפורמי?

ת: ודאי לא.  וכי לרפורמים יש ערך אסטרטגי או טקטי?!  וכי הערבים מפחדים מרפורמים?!  הבל.  צה"ל זה לא אוניברסיטה לתרבות פלורליסטית.  צה"ל זה כדי להגן.  צבא הגנה לישראל!  לא לשכוח את העיקר.  כמובן, אם יש חיילים רפורמים, שיהיו בריאים, אפשר להביא מרצה שיתן להם הרצאה, אבל אי אפשר להכריח כל חייל להיכנס לשם.

ש: אז יהיה אותו דבר עם רבנים?

ת: נכון מאוד.  צה"ל זה לא ישיבה.  אנו בעד ישיבות, אבל צה"ל אינו ישיבה, אלא בשביל להילחם.  וכנ"ל, לחיילים דתיים, שיהיו בריאים, אפשר להביא רב שיתן להם שיעור.  אם חייל לא דתי ירצה להיכנס, ברוך הבא בשם ד', אבל אי אפשר להכריח אותו.

ש: לא כן המציאות בצה"ל, יש לכל אורך השירות, הן לחיילים הן לקצינים, אין סוף הרצאות וקורסים, על מנת לעצב את תפיסת העולם בכיוון פלורליסטי-פוסט מודרני- רב תרבותי.

ת: ידוע.  זו שערוריה.  זו שחיתות.  מנצלים את ההזדמנות שיש חייל מסכן שחייב לציית כדי לדחוף לו כל מיני השקפות עולם, כמו שהנוצרים היו כופים על יהודים לבוא כל יום ראשון לכנסיה ולהקשיב להטפת הכומר.  עוד פעם, צה"ל זה כדי להילחם, לא כדי לחנך או לשכנע.  זה לא בית ספר או תנועת נוער.  זה צבא!  אגב, עצם המציאות הצבאית היא מחנך עצום, גם בלי הרצאות.  זה חינוך לאהבת ריעים, להבנה הדדית, לאומץ, לנחישות, למסירות ועוד.

ש: אבל עובדה היא שבכל צבאות העולם יש גם חיל חינוך כדי להטמיע אידיאלים הקשורים לצבא.  אפילו בצבא הרוסי יש פוליטרוקים.

ת: זה כן!  הרצאות לחיזוק הצבא כן!  הרצאות של אהבת ישראל, אהבת הארץ, אהבת המדינה, אהבת הצבא, כן!  צבא, זה לא רק זרוע מבצעית, צבא צריך נשמה, צריך אמונה!

ש: אז כמובן אין מקום לאותה הצגת תיאטרון עם פריצות...

ת: כמובן!  צבא זה לא תיאטרון.  נלחמים נגד האויב באמת ולא בתיאטרון..  אם יש חיילים שרוצים לראות הצגה עם פריצות, ד' ירחם עליהם, אך איך אפשר לכפות?!  זו שחיתות.

ש: שאלה אחרונה: הזקנים...

ת: ממש טפשות, וכי מנצחים אויב על ידי גילוח?!  לפעמים צריך "לגלח" עמדות האויב, אך ממתי צבא פוסק באסטטיקה.  ודאי צה"ל דורש הופעה נאותה, לבוש מסודר, שער מסודר, זקן מסודר.  אבל בכל הדורות, בכל צבאות העולם, היו לוחמים וקצינים עם זקן ובלי זקן.  וכן היה בצה"ל עד הימים האלו.  ופתאום, זקן זה לא טוב!  נפלו על הראש!  במקום להשקיע באימונים, משקיעים בגזיזת זקנים.  זו מנטליות מאגית: במקום לפתור בעיות אמיתיות, נטפלים לעניינים של מה בכך.  ועוד פעם: לדרוש זקן מסודר ודאי.  אבל, אם חייל דתי או לא דתי, תלמיד ישיבה או תלמיד תיכון, רוצה זקן, זה עניינו הפרטי.  וכמובן זה עניינו של השולחן ערוך. 

ש: סליחה על השאלה: אחרי כל הבעיות האלה, נחדול מלהתגייס לצה"ל?

ת: אז לאן נתגייס - לצבא טורקי או בריטי, או שמא לדעש או לחמס?!  זה הצבא שלנו, ואנו מאוד אוהבים אותו.  אשרינו מה טוב חלקנו.  לו פינו מלא שירה כים אין אנו מספיקים להודות לד'.  זה צבא נפלא, אבל יש כמה דברים שצריכים תיקון. אך לא לדאוג, הכל יסתדר, גם בזכות הרבצ"ר והקצח"ר החדשים המעולים.

ש: בסיכום, מה  הרב מברך שיוסיף צבאנו?

ת: שכל.