עבודת פעור חדשה?

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: איך אפשר להבין שכל כך הרבה דברים מושחתים, מגעילים ומאוסים מקבלים עתה לגיטימציה בציבור?  אולי זו עבודת הפעור, כלומר עבודת הלכלוך, כמו שרש"י מסביר שהיו עושים צרכיהם מול הפסל של האליל (במדבר כה ג)?

ת: נכון, אתה צודק, זה מצב נורא.  האווירה כל כך מלאה פריצות, שהכל נעשה מותר.  על כל פנים, אין זו עבודת הפעור.  היא כבר  נעלמה מאז פינחס הכה את זימרי.  כתוב בספר הזוהר שהמיוחד בעבודת הפעור הוא שהיא באתגליא, בגלוי, כמו שמואב היא אמירה גלויה שהבן נולד מאביה (זוהר בראשית קי א), אבל ,מאז, עבודת הטומאה והזוהמה היא סמויה, היא צפונה, כמו בעל צפון.  עבודת הפעור, היא כמו מי שפוער את פיו, ומכריז בגלוי שהוא רוצה טומאה.  מאז ועד עתה הטומאה מתכסה בהסברים יפים כאילו היא טהורה.  כך כותב מרן הרב קוק: "הטומאה היותר כעורה היא הפעור.  ובאמת הפעור כולל הוא כל יסוד עבודה זרה, וכל עבודה זרה שבעולם היא רק ענף של פעור, אלא שהזוהמה מכוסה קצת" (שמונה קבצים ח קלב).

ש: אז קשה מאוד להילחם נגדה?

ת: נכון.  הדרך היא לגלות את הזוהמה שמתכסה במילים יפות.  "וביטול טומאת עבודה זרה בא על ידי זה שמתגלה שכל עבודה זרה וסעיפיה היא פעור ממש".  "וביטול עבודה זרה תלוי בהתגלותה של הזוהמה שלה שלא תכוסה עוד – ואת הצפוני ארחיך מעליכם..." (שם).

ש: כלומר לברר את הכל במילים בוטות?

ת: במילים ברורות. לקרוא לכל הדבר בשמו ולא לעטוף במילים יפות.  זה מה שעשה אליהו הנביא שאמר: "אם ד' האלהים, לכו אחריו, ואם הבעל, לכו אחריו" (מלכים א יח כא).  "כלומר, שבאמת נזדקק (=ניטהר) העולם עד שבטל יצרא דפעור והיו בושים להימשך אחריו, על כן לקחו להם את הבעל בהסתרת הכיעור הפעור שבו.  אבל באמת העבודה זרה הגמורה היא פעור, ואם הבעל הוא אלהים לדעתם, הרי הם צריכים ללכת אחריו למקום יסודו, כלומר לפעור, ומתוך השיקוץ שנמצא בפעור, כיון שהבינו שבאמת כל עבודה זרה, שבאיזו צורה שתהיה, היא פעור ממש, ואין להינצל מזוהמת הפעור אלא על ידי הדבקות בד' אמת בלא נדנוד עבודה זרה כלל, על כן ענו כל העם יחד: ד' הוא האלהים, ד' הוא האלהים" (שם).

ש: אבל בימינו, אנחנו לא מדברים על עבודה זרה, אלא על כופרים, למחצה לשליש ולרביע, הנותנים גושפנקא על כל תועבה?

ת: לא משנה.  זה אותו העיקרון.  "הפשיטו מהאדם כבודו, והורידוהו לעמקי הגסות.  וכל מה שפעור רוצה לעשות בגלוי, עושה זו כל עבודה זרה, אפילו היותר מנומסת, וכל כפירה, אפילו היותר מתונה, במסתרים" (פנקסי הראיה א תסב).

ש: מה הכוונה לעבודה זרה "מנומסת"?

ת: הנצרות, שמדברת במילים יפות ומכבדות, מסתירה דברים מגעילים תחת מסוה מטעה.  כגון הסיפור על אשה נשואה שנאפה והרתה לזנונים, ועוטפים זאת בתירוץ שילדה את בן אלהים ברוח הקודש.  גם מספרים שבכנסיות הנוצריות, הכל מאוד מסודר, ומנומס, אומנותי ואסטטי.

ש: מה זו כפירה "מתונה"?

ת: הכפירה מדברת כביכול נגד הקנאות, היא בעד סובלנות, רב-תרבותיות, הכלה, הבנה, ידידות, מתן חופש – כל מיני מילים יפות, אך באמת היא נותנת מחסה לכל דבר טמא ומזוהם.  ואור האמת מוסתר, מה שנקרא שאיש לא ידע את קבורתו של משה עד היום הזה.  הוא קבור מול בית פעור, הוא ההיפך של פעור (עולת ראיה ב קעז-קעח.  פנקסי הראיה א רל.  ועיין עוד שמונה קבצים ב סד.  ופנקסי הראיה מה).

ש: התפשטות אורו של משה רבינו היא שתעביר את טומאת הפעור המסתתרת?

ת: כן.  "כל מה שנוטה מתורת משה יוכר שהוא רק תולדה מסתעפת מפעור, אלא שבה גילוי הגנות וההבל הוא מוחש.  ויש שהשקר מתכסה בשמלת אמת, כזונה נצורת לב המעלה עדי זהב על לבושה ומצודדת נפשות בתבליתה.  סוף על סוף תראה חרפתו ערותו וצחנתו של השקר גם היותר מעולף (=עטוף) בצעיפי נמוסים של כל השקרים הצפונים כגילוי הבושת של בית פעור" (עולת ראיה ב קעז-קעח).

ש: ובסיכום?

ת: הלב כואב, הלב נקרע לרסיסם, אך אין זה פוטר מהחובה לקרוע את מעטה היופי השקרי מכל שיטות התועבה.  עד אשר יתברר "משה אמת ותורתו אמת" (בבא בתרא עד א).