האם על רב לשקר

 הרב שלמה אבינר

 

בזמן האחרון יש התקפה על רבנים ודרישה מהם שישקרו בשם התורה. למשל, בדבר שהתורה אמרה מות ימותו, לשקר שזה לגיטימי, ודבר שהתורה אמרה שהוא תועבה, לומר שהוא חמוד.

שהרי על הרב להיות "ידידותי", "מכיל", "מתקרב" וכולי.

אך לא כן סברו רבותינו, הם אמרו שאם יש תלמיד חכם שאהוב על כולם בעירו, זה מפני שהוא אינו מוכיח אותם.

שמא תאמרו: "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה)?  ודאי כן הוא.  אך הפירוש של נשמע אינו שמיד השומע מתישר בעמידת דום ומבצע, אלא שלפי מצבו המוסרי והשכלי הוא מסוגל להבין.  וזה יכול לקחת זמן רב עד שהדברים יחדרו לעומק האישיות.

וכבר מצאנו שד' ציוה ליחזקאל הנביא לרשום תו מות על מצחם של רשעים ושל צדיקים (יחזקאל ט), הראשונים כי רשעים הם והאחרונים כי היה להם למחות ולא מיחו, על אף שגם אם היו מוחים, לא היו מקבלים מהם (שבת נה).  וזאת למה?  מה מועילה מחאה שאינה מתקבלת?  מסביר מרן הרב קוק שמחאה תמיד משפיעה גם אם אינה פועלת מיד.  וגם היא לפחות מטהרת את אוירו של עולם (עין איה שבת שם אות טו).

ובדומה לזה כתבו הפוסקים, שאם כי מותר לאדם לשקר מפני השלום, וקל וחומר כדי להציל עצמו ממות, אך אינו רשאי לשקר בשם התורה.  שקר בשם התורה הוא בייהרג ואל יעבור.  וזה מובן, כי זה חורבנו של עולם.

לכן נצטוינו "לא תגורו מפני איש", ויתרו יעץ למנות "אנשי חיל" (שמות יח כא), "שאין צריכים להחניף ולהכיר פנים" (רש"י).  גדר של חנופה הוא לומר על הרע שהוא טוב, בשביל טובת הנאה.  כל אדם אסור להחניף וקל וחומר אנשי רוח, כי אז החברה אבודה.

נכון שיש עתה מסע רחב לסתום פיות לרבנים.  אדרבה, זה סימן טוב, זה סימן שדבריהם פועלים ומשפיעים.

ומעשה באשה חשובה שפנתה לרבי לעזר בשאלה למדנית ולא רצה לענות.  עקב זה הפסיד תרומה שנתית אדירה, אך הוא לא התרגש בגלל זה, ולא זז מדעתו (ירושלמי סוטה ג ד).

זה הכלל, כפי שאמר מרן הרב קוק לבריטים: "האמת אינה פחדנית ואינה ביישנית".

והוא כתב במאמרו "הגדול והגבור" על הרב שמואל מוהליבר ,שבגלות התרגלנו לגדולים שאינם גיבורים, בהם מתקיים "והיה כאוב מארץ קולך", קול ענות חלושה.  ועתה חוזרים להופיע גדולים צדיקים, קדושים, ענווים, שהם גם גיבורים וחזקים, בלי חת ובלי מורא, כנגד כל קושי ומכשול.  הראשונים דומים למלך בשעת שלום והאחרונים למלך בשעת מלחמה (מאמרי הראיה 127).

אכן התורה נתנה מפי הגבורה לעם גיבור.  הנצרות היא דת של חולשה, לכן בטלה מצוות שהצריכו גבורה ועוז.

כל רב מצווה: אל תלך עם הזרם!  לך עם התורה.

וכן כתב הגאון כמלאך האלהים, הרב שמשון רפאל הירש:

"ידע הכהן וישיב אל לבבו: בקיומו ובמעמדו ובתפקידו ככהן הוא עומד על אדמת הקודש של שבט הלוי, ועליו להיות המובחר שבאותו שבט, הוא השבט, שכבר אביו הראשון הדליק בעוז את שלהבת רוח הכלל.  וכאשר העם השחית את דרכו, הוא הלך לבדו אחרי משה ונענה לקריאתו 'מי לה' אלי'!  (שמות לב כו).  ובאותה שעה הוכתר לדורות להיות המייצג והמציל את דבר ה' בעם.  על הכהנים לזכור את כל אלה, וגם בהיותם כהנים אל יחדלו להיות לויים, למרות התלות שבקיומם ,ייצגו את התורה בעצמאות ללא תלות, בלא מורא ובלא משוא פנים.  ייצגו את התורה בעם, ואם יהא צורך בדבר – גם כנגד העם, כי לא לשם כך ניתן להם לחמם מידי האומה – למען ינהגו בגמישות ויענו אמן לכל משוגותיה וחולשותיה. אלא העם ימצא בהם את מייצג התורה – אפילו כנגד עצמו, כי המובחר שבמין האנושי – שהיה גם בחיר הלויים – אמר על שבטו: 'האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו' (דברים לג ט)" (פירוש על התורה ויקרא כב ט).