חורבן גיוס הנשים

 הרב שלמה אבינר

 

גיוס נשים לצבאנו הוא חורבן משולש: מבחינת התורה, מבחינת הנשים, מבחינת הצבא.

א. מבחינת התורה, כדברי הגמרא, אין דרכה של אשה לעשות מלחמה (קידושין ב ב), ולא תצא עם כלי נשק למלחמה (נזיר נט א). ומה שכתוב שאשה יוצאת למלחמת מצוה (סוטה מד ב), כבר הסביר הרדב"ז שהכוונה שמספקת מים ומזון לבעלה (הלכות מלכים לרמב"ם ז ד.  רדב"ז).

ב. מבחינת הנשים, שנגרם להם נזק ובמיוחד ביחידות קרביות: שברי מאמץ, דלקות, פגיעות ברחם, כאבים.  למשל שלוש מתוך ארבע נשים בתותחנים – נפצעות באימונים וכבר אינן כשירות לשירות.  צבא זה כדי להסתער ולהילחם, וגוף האשה אינו מתאים לזה.  אשה אחת מתוך שתים המשרתת בקרקל נפצעת.  וכמובן צה"ל משלם על כך כל הזמן פיצויים בסכומי עתק, במקום להשתמש בכספים אלה לענייני בטחון.

ג. מבחינת הצבא, כי נוכחות נשים מסיחה את דעת החיילים מן המשימות, הורסת את הלכידות ואת הכימיה החברתית.  וכן היא מורידה את רמת האימונים ואת רף הכושר הגופני הנדרש, פעם אחר פעם, וזה לוקסוס שאינינו יכולים להרשות לעצמנו מול שלוש מאות חמישים מיליונים אויבים.  לכן מפקדים בשטח אומרים שזו טעות נוראה.  הם יודעים שנשים הוכנסו לא מסיבות של צורך צבאי, אלא משום אידיאולוגיה מוזרה.

ד' ירחם ונקוה שמהר עם ישראל יתעשת.