האם יש בהשקעה בבנק איסור ריבית

הרב שלמה אבינר

 

שאלה: האם מותר להשקיע בתוכניות שונות בבנק, או שמא יש בזה איסור משום שימוש בכסף לדברים אסורים כגון חילול שבת ובעיקר איסור ריבית?

תשובה:

1.      ודאי שעדיף להפקיד את כספו בקופת גמ"ח או בתוכנית בנקאית מאושרת על ידי רבנים, כדי לצאת מכל ספק, אבל מן הדין מותר הדבר, בגלל שתי סיבות: א. היתר עסקא.  ב. המעמד ההלכתי של הבנקים.

2.      לשם כך יש להבין מהו היתר עסקא, ובמיוחד שהגר"מ פיינשטיין כתב  שלא די בחתימה על היתר עסקא אלא יש להבין מה עניינו (שו"ת אגרות משה יו"ד ב סב) וכבר קדמו החפץ חיים (אהבת חסד, ענייני גמ"ח פ' טו).

3.      יש שני אופנים להעביר זמנית כסף לחברו: הלוואה ופיקדון.  בהלוואה יש איסור ריבית, כפי שכתוב שלוש פעמים בתורה.  המעלה של הלוואה היא  שהאחריות בידי הלווה, ואין זה משנה אם הוא מרוויח או מפסיד, הוא חייב להחזיר את כל הכסף במלואו.  החיסרון הוא שהמלווה אינו מרוויח כלום.

4.      בפיקדון, הכסף נשאר ברשות בעל הכסף, והוא מוסר אותו לזולת כדי שיפיק ממנו רווחים, תמורת איזה תשלום.  היתרון הוא שהמפקיד יכול להרוויח כסף, החיסרון הוא שיכול להפסיד, ולמקבל הפיקדון אין אחריות, אלא אם כן פשע בטיפול בכסף.

בסיכום, בהלוואה, אין סיכון אבל אין רווח.  בפיקדון, יש סיכוי של רווח, אך יש סיכון של הפסד אותו כסף.

5.      לכן יש בגמרא פתרון ,"פלגא מלווה פלגא פיקדון". מחצית הכסף הוא מלווה, והמקבל חייב באחריותו, גם אם הוא אבד באונס.  מחצית הכסף הוא פיקדון, ואם הוא נגנב, אין המקבל חייב לשלם, אך הרווח הוא של בעל המעות (רמב"ם הלכות שלוחין ושותפין ו ב).

בסיכום, אם יש רווח, מתחלקים חצי חצי, ואם יש הפסד, מתחלקים חצי חצי.

6.      אם כן, יש לנו פתרון כיצד אדם יכול להרוויח מהלוואה בלי לעבור על ריבית: להפוך הלוואה לעסקא.  כמובן, אין זה אידיאלי עבור בעל הכסף, כי הוא רק מקבל חצי, וגם עלול להפסיד כל כספו.  לכן גדולי עולם מצאו שכלולים נוספים להיתר עסקא, וכפי שמצויין: תיקון המהר"ם, כלומר הרב מנחם מנדל בר אביגדור מקרוקא לפני כארבע מאות שנה.

למשל: דמי התפשרות.  המקבל מתחייב לתת לבעל הכסף סכום קבוע, ואז כל הרווח וכל ההפסד הם שלו, ותמורה זו הוא יתן לבעל הכסף אותו סכום קבוע.  ועיין פרטים בקיצור שולחן ערוך סימן סו. 

7.      אבל מה יהיה אם המקבל אינו עושה עסקאות עם הכסף אלא משתמש בו לחייו הפרטיים?  אם הוא קונה בו דירה או רכב, זה גם נקרא עסק, כי זו השקעה.  אבל מה יהיה אם זה להוצאה צרכנית כגון מזון, חשמל, מים וכדומה?  תירץ בעל שואל ומשיב שגם זה תקין, כי צרכי קיום של האדם הם בסיס לפרנסתו, לכן גם הם נחשבים השקעה (שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ג קס).

8.      ומה יהיה אם הלווה יפסיד את כל הכסף בעסקא, ויטען בפני הבנק שאינו רוצה להחזיר אלא חצי, שהרי בעסקא מותרת, החצי הוא פיקדון והחצי הלוואה?  הנושא עלה כמה פעמים בפני בתי משפט, בארץ וגם באמריקה, וכמובן הם חייבו את הלווה להחזיר את כל הסכום.  אם כן, יוצא שלהיתר עסקא אין תוקף?  לא כן, שהרי מן הדין הלווה צריך להביא עדים או להישבע, שהוא באמת הפסיד את הכסף, וזה על פי רוב דבר בלתי אפשרי.  וכבר אמרנו שיש סעיף בהיתר עסקא שאם ירצה המקבל, יוכל להחזיר את הקרן וסכום מסויים, ואז הוא פטור משבועה ובירור (עיין קיצור שו"ע סו ג).

9.      אמנם, יש עוד כמה קושיות על היתר העסקא ועוד כמה תירוצים, וסוגיא עמוקה היא זו.  לכן נעבור לנושא השני:  האם בנק שהיא חברה בע"מ דינו כאדם פרטי לאיסור ריבית?  כלומר האם חברה בע"מ היא מין ישות משפטית מופשטת, ולא נחשבת כיהודי שיש עליו איסור ריבית, או שבעלי המניות הם בעלי החברה?

יש כמה שיטות:

א.      המהר"ם שיק סובר שאין איסור ריבית (יו"ד סי' קנח) וכן הרוגצ'ובי (צפנת פענח סי' קפד).

ב.      הגר"מ פיינשטיין סובר שרק בעלי מניות רבות, מניות שליטה, שהם בעלי השפעה על מהלך החברה, נחשבים כבעלים, ולא מי שיש לו מניות בודדות (שו"ת אגרות משה אה"ע א ז).

ג.       המהרש"ג סובר שבעלי המניות הם בעלי החברה (יוד ג).

ד.      בעל מנחת יצחק סובר שיש על כל פנים איסור דרבנן אם יש לו זכות הצבעה (שו"ת מנחת יצחק ג א. ז כו).  וכן הגרש"ז אוירבך (שו"ת מנחת שלמה א כח).

ה.     הג"ר אשר וייס סובר שמעיקר הדין אין איסור ריבית, "אין החברה מחוייבת במצוות התורה, דלבני ישראל ניתנה תורה ולא לחברות בע"מ...".  אבל למעשה הוא מכריע להחמיר לכתחילה באיסור ריבית החמור מאחר שאחרונים רבים פסקו לאיסור כגון קיצור שו"ע (סה כח).

10.  לכן יש כאן שני נימוקים להתיר.  א. היתר עסקא.  ב. מעמד חברה בע"מ.

בסיכום:

א.      מי שרוצה לסמוך על הנ"ל יכול להפקיד בכל תוכנית בבנק.

ב.      יותר טוב להשקיע רק בתוכניות מושגחות על ידי פוסקים.

ג.       הכי טוב להפקיד בגמ"ח שאמנם לא מפיקים מזה רווח בעולם הזה אבל כן בעולם הבא.