שיעור פתיחת הזמן

למה לא לומדים על תיקון המידות באריכות בישיבות

 הרב שלמה אבינר


ריבוי מוסר הוא תרופה עבור חולה

שואלים בישיבות: למה לא לומדים על תיקון המידות באריכות בישיבות במקום שור שנגח את הפרה, גט בפני נכתב ובפני נחתם וכדו'?

הבעל שם טוב לימד פסיכולוגיה יהודית עמוקה. וכן יותר מאוחר קמה תנועת המוסר של רבי ישראל סלנטר.  אבל רוב גדולי ישראל לא הסכימו לתנועה הזאת.  כשהציעו שרבי ישראל סלנטר יהיה משגיח רוחני של ישיבת וולוז'ין, הנצ"ב התנגד.  כל הנסיונות לחזק תנועה זו  בהיקף רחב לא צלחו, והיום כל ישיבות המוסר, כגון סלובודקה ונובהרדוק, לומדות רגיל.

גם מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה לא הלכו אחרי תנועת המוסר.  מרן הרב קוק כתב לרבנו הרב צבי יהודה, כשהוא היה תלמיד צעיר: "ולמוד ספרי מוסר ועיון תקבע בסדר יפה, שלא תבזבז כחות למודים ההלכתיים יותר מהמדה" (אורות התורה בסוף ב"לחיזוק דברי תורה' מתוך אגרת מ', פיסקה רביעית).  כלומר יש ללמוד מוסר קצר ולעניין, בסדר יפה ושיטתי, אבל לא להפריז על המידה.

ולמה לא לומדים מוסר שעות ארוכות?

הסביר ר' חיים מוולוז'ין בספר נפש החיים שאם עושים כן זה מעין גזל של לימוד תורה.  לימוד תורה  מרומם את כל האדם, ולא רק את השכל.  הלימוד בקדושה מעדן את הרצון (אורות התורה פ"ו).  ד' הסתכל בתורה וברא את העולם, אדם הלומד תורה בורא את העולם הפנימי שלו.

והבעל שם טוב, רבי ישראל סלנטר, רבי קלונימוס קלמיש שפירא האדמו"ר מפיאסצנא, הסבא מקלם וכו' לא ידעו את כל זה?

ודאי ידעו אבל הם אמרו שהדור הזה הוא חולה וצריך תרופה, והתרופה היא לימוד מוסר  רחב.

אבל גדולי ישראל סברו שרובם של עם ישראל אינם חולים.  הרמב"ם כותב בהלכות דעות פרק ד שהמתנהג באופן בריא לא יהיה חולה.  הוא לא זקוק לתרופה, והלוקח תרופות כשלא צריך, עלול להזיק לעצמו.

מה זה חולה?  אדם מלא חטאים ממש.  לכל אדם יש חטאים, "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ).  כל הגוף מלא חיידקים אבל הוא מתגבר עליהם באופן טבעי, אם האדם בריא. 

משל למה הדבר דומה, אדם שבר את רגלו והולך עם גבס וקביים.  חברו אומר: קל וחומר אני, שאני לא חולה, אם אשתמש בגבס ובקביים, אני ארוץ!  לא נכון, הגבס והקביים יזיקו לו.  רק לחולה הם עוזרים. כך הוא לגבי הפרה של לימוד מוסר.

 

לעיתים מוסר הוא חול שהתקדש אבל עצם לימוד התורה הוא קודש קודשים

הטכניקות שבספרי מוסר מסויימים  לוקחו מהגויים וגדולי ישראל גיירו אותן.  למשל,  ספר חשבון הנפש לרבי מנחם מנדל לפין מסטנוב, שרבי ישראל סלנטר כתב לו המלצה ובישיבות בליטא למדו ממנו, בנוי על רעיון שחידש בנג'מין פרנקלין.  כמובן עם הרבה תיקונים, טיהורים וגיורים.  הרמב"ם בתחילת שמונה פרקים גם לקח  מאריסטו ואמר: קבל את האמת ממי שאמָרָה (הקדמה).  כמובן שאיננו אומרים על אריסטו: 'עשה לך רב'.  אבל אם הוא אומר דבר נכון, אפשר לקחת ממנו. עיין בספר תוספת ברכה, שהוא פירוש על התורה מבעל תורה תמימה, המלקט ע"פ דברי הרמב"ם עשרים וארבעה דברים בתורה, בדברי חז"ל ובדברי גדולי ישראל הנלמדים מגויים (במדבר כד ה).  לכן אם רואים דברים טובים בתחום הזה מותר לקחת.  זה חול שהתגייר והתקדש. כמובן, במידה זעירה כגון בשמנה פרקים.

אבל התורה קודש  קודשים.  הכל כבר נמצא בתורה לעילא ולעילא.  כל דרך הארץ כבר נמצא בתורה. השיטות שחדשו הבעל שם טוב ורבי ישראל סלנטר ודאי טובות, אבל עצם לימוד תורה יותר טוב! יש אפילו  מוסר שהוא חול שהתקדש, אבל לימוד תורה הוא קודש קודשים.

לכן אנחנו לומדים רגיל בישיבות, גמרא והלכה ואמונה בעיון וכמובן גם מוסר, חוץ מחולה שזקוק להדרכה מיוחדת. אך וגם חולה לא הולך כל החיים עם גבס.

 

חושן משפט מיישר את האדם

כתב מרן הרב קוק באורות התשובה (יג, ה) שיש לעם ישראל שיטה מיוחדת לעשות תשובה: לימוד שולחן ערוך חושן משפט, כלומר סדר נזיקין ודינים בין אדם לחבירו.  זה מיישר את עקמומיות שבאדם. 

רבנו הרב צבי יהודה לא כפה סדרי לימוד בישיבת מרכז הרב.  כמובן שהיו סדרים, אך הוא לא כפה, אלא התאזר בסבלנות.  יוצא מן הכלל האחד: כל יום בין השעות 12.45 - 13.15 לימוד חפץ חיים ושמירת הלשון!  על זה הוא לא ויתר.  כאשר חובה קדושה זו לא התמלאה, רבנו הגיב בתוקף: ביטל את כל השיעורים שלו.  לפעמים היה יושב בבית, מתענה ובוכה על כך, עד שהמצב תוקן.

גם שמירת הלשון היא עניין של חושן משפט, דינים בין אדם לחברו.

למה הלכות שמירת הלשון לא מוזכרות בשלחן ערוך?  דברים חמורים ידועים לכל אינם מובאים בשולחן ערוך, כגון  שפיכות דמים.  השולחן ערוך מדלג על הרבה  דברים, כי הוא לא מזכיר דברים פשוטים שמובנים מאליהם.  כך השולחן ערוך גם לא מזכיר שאסור לרצוח, שאסור לגנוב ושאסור להדליק אש בשבת, אלא הוא מזכיר פרטי דינים שלא ידועים. הוא גם דילג על כמעט כל המצוות בין אדם לחברו.  הוא דילג על ואהבת לרעך כמוך, מצוות תוכחה, מחלוקת, נקימה, נטירה, לפני עיוור לא תיתן מכשול, דן לכף זכות, אהבת הגר. וזאת למה? כאמור, כי כולם יודעים.  אמנם נאמר בצער: הלוואי שכולם היו יודעים (וכ"כ בשו"ת שבט הקהתי [ב, שכא] שדברים פשוטים וידועים - כמו איסור אכילת חזיר - לא מובאים  בשולחן ערוך).

בכל אופן, את אותם דברים שהשולחן ערוך לא מזכיר, המפרשים של השולחן ערוך משלימים.  כך, המגן אברהם (או"ח, קנו, ב) מזכיר את המצוות בין אדם לחברו עליהם דילג השולחן ערוך.   גם המשנה ברורה (שם ס"ק ד) מביא את הרשימה הארוכה הזאת. 

וכן, לעומת השולחן ערוך, הרמב"ם בוודאי מזכיר איסור לשון הרע בהלכות דעות (פרק ז'), כי הרמב"ם מזכיר את הכל, גם דברים פשוטים.

 

חכמת הקודש הפועלת

בפיסקה הראשונה באורות הקודש, מרן הרב קוק מסביר שחכמת הקודש פועלת על כל ההויה ועל נפש האדם.  חתנו של מרן הרב קוק כתב לו שהוא לא מרגיש התעלות כשהוא לומד תורה.  מרן הרב השיב לו שגם הוא לא מרגיש. אבל התורה פועלת (גנזי ראיה, שבועות).  "מי השילוח ההולכים לאט" (ישעיהו ח, ו), התורה חודרת לאט לאט.  משל למה הדבר דומה, לאמא האומרת לבנה שהוא צריך לאכול כדי שיגדל. אז  הוא אוכל מול המראה ואינו  רואה שגדל.  אלא לאט הוא גדל.  וכן  לאט התורה חודרת בתוך נפש האדם.

לכן גדולי ישראל אמרו שדרך המלך של הישיבות היא לא להשתמש בטכניקות לחלשים ולחולים אלא לבנות תלמידי חכמים חזקים וגיבורים.  ולימוד התורה זה הוא פועל על הפרט ועל הכלל, על העם, על המדינה ועל הצבא, ועל העולם כולו, כדברי מרן הרב קוק על המשנה בפרקי אבות (א, א) "משה קיבל תורה מסיני": "התורה המורה את המציאות, מורה את החיים, המורה את הנשמה, המורה את הגויה, המורה את הפרט, המורה את הכלל, המורה את הדור, המורה את העולם, המורה דור דורים, המורה עולמי עולמים" (עולה הראיה ח"ב עמ' קנט-קס).