הרפורמים גונבי הכותל

 שלמה אבינר

 

כל כך הרבה רוצים לגנוב מאתנו את הכותל.  גנב הולך וגנב בא והחמדה המוזרה הזו לעולם עומדת.  לפני כמאה שנה הערבים, בזמן האחרון הרפורמים הם גונבי הכותל, ועתה האו"ם.  כנראה בגלל שזה עתה המקום הכי יקר לנו על פני כדור הארץ, והם רוצים לפגוע בנו, אז הם רוצים לפגוע בכותל, אישון עינינו.

ב"ה, על הערבים התגברנו.  מהאו"ם לא איכפת לנו כמו מקליפת השום.  ועל הרפורמים בעזרת השם נתגבר.  אנו חזקים מהם.

וזאת למה?  אלה בכסף ואלה בבג"ץ ואנחנו בשם ד' נזכיר.  הרפורמים באמריקה מצופים זהב ומפוטמי עושר, ולכן סבורים הם שהכל שייך להם.  לארץ אינם עולים, פחות מאחוז אחד, אך להתערב בציפו. נפשנו כן רוצים.  לכאורה חזקים הם: כסף ובג"ץ, אך לנו יש עוצמה יותר גדולה: עוצמתה של התמימות.

התמימות של יהודים יראי שמים שבאים להתפלל בכותל מתוך יראת שמים.  זקנים וזקנות, גברים ונשים, ילדים וילדות.  בסופו של דבר זה יקר מכל.

יש רפורמים שרוצים להתפלל בתוך עזרת נשים שלנו על פי מנהגיהם הפרוצים אשר בדו מליבם, ויש רפורמים שרוצים לחמוס את הכותל המערבי הקדום שמשוך דרומה.  זה טריפה וזה נבלה.  מעולם לא חילקנו את הכותל לשנים, בין הפרושים והצדוקים.  הכותל הוא לב.  לב לא מחלקים.

ב"ה כל עם ישראל תמים ומבין שהכותל הוא מקום קדוש.  כל היהודים הפשוטים, כל היהודיות הפשוטות.  כל החכמים וכל הרבנים, בין החרדים בין הלאומים.  רק על העסקנים אי אפשר לסמוך, כי לעיתים הם שבויים בצלצול הכסף ובריח הכח.

הכותל הוא שלנו, ולא שלכם, הוא שלנו,אנחנו שהקמנו את מדינתנו, כאשר אתם דיברתם נגד ועמדתם מנגד.

הכותל הוא שלנו, אנחנו שהתפללנו בו כל הדורות ,כאשר אתם התפללתם ועדיין מתפללים בטמפלים שלכם דמוי כנסיות נוצריות, ובכלל בקושי מתפללים.

הכותל הוא שלנו, אנחנו ששיחררנו באותו בדמנו במלחמת ששת הימים, כאשר אתם ישבתם ספונים בטרקליניכם העשירים בניו יורק ובשיקגו.

הכותל הוא שלנו, שאפרנו נשרף במחנות השמדה, כאשר  מנהיגכם באמריקה סטיבן וייז Stephen Wise, הסתיר שאנחנו מושמדים שם,רק רצה לפעול בשקט כדי להשפיע על נשיא ארצות הברית להצלת יהודים.  אך כאשר הנשיא סירב, סטיבן וייז החליט לקבל את הגזרה ונימק: "אנו אמריקנים, ראשית לכל, בסוף הכל, ובכל עת.  שום דבר אחר, בין שזו אמונה ובין שזה גזע או גורל, אינו מסייג את האמריקניות שלנו" (ויקיפדיה).  אז אם אתם עד כדי כך אמריקנים, אל תחדרו לקודש הפנימי  שלנו באופן כה מפריע וכה מסריח.

הכותל הוא שלנו, כי אנחנו ציפינו לציון כל הדורות, לא כן אתם, וגם היום אינכם מצפים, ואתם פה בארצנו פחות מאחוז אחד.

הכותל הוא שלנו, בגלל שאנו יהודים תמימים, ולא שלכם, כי אינכם תמימים, ויתר על כן מחציתכם אינם יהודים.

תמימים אנו, אבל עקשנים אנחנו, חזק ואמץ.