בית משפט חילוני / הרב שלמה אבינר

שאלה:
 ישנה כרגע התמודדות לבית המשפט העליון. אמצעי התקשורת מציינים בגאווה שכמחצית המתמודדים דתיים. ואני שואל שאלת תם: האם בכלל מותר לתבוע חברך בבית משפט חילוני?

תשובה:
  ודאי שאסור הדבר כדברי הרמב"ם: "כל הדן בדיני גויים, ובערכאות שלהם--אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל--הרי זה רשע, וכאילו חירף והרים יד בתורת משה רבנו:  שנאמר 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' (שמות כא א) - לפניהם ולא לפני גויים, לפניהם ולא לפני הדיוטות" (רמב"ם, הלכות סנהדרין כו ז).
ואין לומר שהאיסור הוא רק אם השופטים גויים, אבל אם הם יהודים מותר הדבר ואין זה נקרא ערכאות של גויים, לא כן הוא, שהרי רצונו של הקב"ה ששידונו על פי המשפטים האלה אשר נתן משה רבנו ולא על פי אחרים.
ושמא תאמר: מה זה שונה מדין בוררות, שהוא מותר אפילו אם הבוררים הם הדיוטות ועמי הארץ, והעיקר שיעמוד העולם ויהיה מורא בשר ודם (שו"ת הרשב"א ח"ב ז), ולמה גרוע בית משפט שמכריע על פי חוק אנגלי או תורכי? ודאי גרוע הוא, כי התורה לא הכריחה אנשים לבוא לדין תורה אם יש סכסוך ביניהם, ואם יגיעו להסכמה ביניהם מה טוב, וכן יכולים לבקש מבורר להכריע על פי שכלו הישר. אך אם אינם רוצים בוררות ופשרה אלא הכרעה על פי דין אמת - דין אמת הוא תורת משה ולא חוק אנגלי או תורכי, ומשפט חילוני הוא הרמת יד בתורת משה.
ולא עוד, אלא שגם בוררות אצל בוררים שהם הדיוטות ועמי הארץ אינה אידאל גדול, כי שכלם אינו דווקא ישר. ואכן יעץ מהר"י וייל: "ואם תשמע לעצתי, לא תשב אצל הקהל בשום דין, דדעת שפסקי בעלי בתים ופסקי לומדים שני הפכים הם" (שו"ת מהרי"ו קמו מובא בסמ"ע ריש חו"מ). וכבר צווח הנודע ביהודה על הקלקול שנגרם מכך שאנשים שאינם מורמים מעם יושבים בדין (צל"ח דרוש ג יב-יד), ולא העלימו חכמים עיניהם מכך אלא מפני שעת הדחק.
על כל פנים, אין זה דומה למשפט אצל ערכאות של גויים שהוא עוון פלילי, ואויבינו פלילים. והכרעת חכמי דורנו היא שבתי משפט חילוניים יש להם דין ערכאות של גויים (הגרי"ה הרצוג התורה המדינה ז ט. הגר"ש ישראלי תחומין ח 288 ועוד), ויש לתבוע דווקא בבית דין רבני.
אך אם צד שני מסרב להתייצב בפני בית דין רבני, על כגון זה כתב הרמב"ם: "הייתה יד הגויים תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממנו בדייני ישראל - יתבענו לדיני ישראל תחילה: אם לא רצה לבוא נוטל רשות מבית דין ומציל בדיני גויים מיד בעל דינו" (רמב"ם, הלכות סנהדרין כו ז).
אבל אם יש אומדנא ברורה שהנתבע יסרב להופיע בפני בית דין רבני, יש מחכמי דורנו שהקלו שאין צורך לתבוע אותו שם ולקבל כתב סירוב, שהרי ידוע ומפורסם שהוא יסרב לבוא, לכן אפשר להקל בזה, והמחמיר תבוא עליו ברכה.