ארבעה מראות נגעים בקולולום

הרב שלמה אבינר

 

כידוע, היצר הרע עובד שעות נוספות, כדברי חז"ל שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום (קידושין ל ב).  כשמו, היצר הוא יצירתי.

יצירה חדשה שלו היא הקולולום, שירה מעורבת של מאות ואלפים. לא עבירה אחת יש בכך אלא כמה.

א.      שירה מעורבת היא כידוע אסורה.  אין זו חומרה של קיצונים, אלא דין פשוט שנמצא בגמרא, ברמב"ם, בשולחן ערוך, בקיצור שולחן ערוך ובכל ספר הלכה.  וכבר כתוב במסילת ישרים, שענין זה שייך למידת הנקיות, כלומר דברים שאדם מרמה את עצמו שהם מותרים, בגלל תגרת יד היצר, ובגלל התירוץ שכולם עושים ככה (מסילת ישרים יא).  וכידוע ,שירה מעורבת של קבוצה היא יותר חמורה מזו של יחיד, והיא מוגדרת על ידי חז"ל כפריצות וכאש בנעורת (סוטה מז א).

ב.      ערבוב רבתי של גברים ונשים, עמידה צפופה וקרובה. גם זו אינה חומרה.  כתוב בפוסקים שיש להתרחק מאוד מאוד, ברמב"ם, בשולחן ערוך, בקיצור שולחן ערוך ובכל ספר הלכה, לא רק להתרחק אלא להתרחק מאוד, ולא רק מאוד אלא מאוד מאוד.

ג.       אם זה מתקיים בבית כנסת, זה גם מחלל את קדושת בית הכנסת, ועיין דברי מרן הרב קוק בנידון (מאמרי הראיה 511).  ואם אלו שירי קודש, זה גם מחלל קדושתם (עיין שם).  בית כנסת ופסוקים של קודש, אמורים לטהר את האדם ולרומם את האדם, ולא להטביע אותו בעבירה.

ד.      ואם זה אירוע משותף עם נוצרים ומוסלמים, הרי כולם יודעים שנצרות היא עבודה זרה שהפכה אדם לאל, והאיסלם הוא כפירה בתורת משה רבנו ועוד מרעין בישין.

קשה להבין, איך יהודים דתיים, האוכלים כשר, שומרים שבת, ואף קובעים עיתים לתורה, מרשים לעצמם איסורים מפורשים בניגוד לצניעות ולטהרה הישראלית.

תירוץ אחד בפיהם: זה מחבר בין חלקי האומה.  ודאי שיש להרבות אהבה ואחוה ושלום ורעות באומה.  אבל אהבת ישראל אינה סתם חוויה של שירה, אלא חובה עמוקה.  למשל, יש בארץ 800,000 ילדים עניים.  משפחה אחת מתוך חמישה חיה ב"חוסר בטחון תזונתי", ומשפחה אחת מתוך עשרה חווה רעב מידי פעם.  אמנם יש טוענים שמספרים אלה לא נכונים.  אבל גם אם זה חצי מזה או רבע מזה, זה עדיין נורא ואיום.  יש אומרים שאפילו באמריקה דואגים לעניים יותר מאשר בארצנו.  וגם אם זה לא נכון, מכל מקום, ברור שלעזור לעניים הוא יותר אמיתי מאשר לשיר יחד בהתרגשות.