אל תעשו חובות

הרב שלמה אבינר

 

אם על פני כדור הארץ, 1% של האנשים הם בעלים של 40% של הרכוש, אם כל יום מתים 34,000 ילדים בגלל עוני או מחלה, אם 50% מהמין האנושי חי בפחות מ-2$ ליום – אז משהו לא תקין. אך זו לא בעיה שאנו יכולים לפתור, רק להדליק אצלנו פעמון אזעקה, שיש בינתיים עשירים ועניים.

אם מלבד הממסד הפוליטי, הממסד הדתי, הממסד המשפטי, הממסד החברתי, - יש עוד מנוע סמוי בעולם והוא הכסף – אין להירדם בשמירה.

 ...

כידוע, העבדות הקדומה כמעט נעלמה מן העולם, אך העבדות המודרנית תפסה את מקומה: האדם שאינו מצליח להשתחרר מחוב, האדם שקורס תחת חוב תמידי, שעובד עבור הבנק-המדינה-העשירים. ועבדות כלכלית זו אינה יותר קלה מהעבדות מימי קדם, היא רק יותר מחוכמת. שהרי מהי הגדרה של עבדות: אדם שאין לו חופש, שהוא משועבד לאדם אחר שיכול לנצלו.  אכן, מי שיש לו חובות אינו בן חורין.

אמר המשורר גיטה Goethe: אין עבד הנמצא במצב חסר תקוה יותר ממי שחושב בטעות שהוא  חופשי.

לצערנו, העבדות המודרנית כוללת בעולם כחמישים מיליון איש, בעיקר נשים וילדים, וחלק גדול, הוא בגלל חובות.  זה נורא ואיום.  יש סחר בגברים, סחר בנשים, סחר בילדים.  כמאתיים וחמישים מיליון ילדים בני 5 עד 14 עובדים בעולם, מתוכם שישים מיליון בתנאים מסוכנים, כגון בתי חרושת לזכוכית בלי איוורור וקרוב לתנורים בחום 1600 מעלות.  יש ארצות בהם ילדים עובדים עשרים שעות ביממה, שבעה ימים מתוך שבעה.  יש בעולם עשרים מיליון עבדים עקב חובות, במשכורת אפסית, כך שאינם מצליחים להחזיר את חובם.  בע"ה, כל זה לא יקרה בארצנו.  או כמעט לא, כי לצערנו יש עדיין אצלנו סחר בגברים למטרת עבודה או בנשים ממזרח אירופה למטרת שימוש בגופן.  אמנם הם גויים, ולא יהודים, אך אין זה מתיר אותו עוול, -  אבל אין זה הנושא שלנו כרגע.  מה שמטריד אותנו, הוא בעיית אחינו היהודים בארצנו, ואסור להירדם בשמירה.

גם אצלנו ההוצאות עולות, המשכורות מפגרות אחריהן, הצעות העבודה מתמעטות – כך שאדם מוציא יותר ממה שהוא מכניס.  המעמד הבינוני נעלם לאיטו, ועובר או למעמד עשירים או למעמד עניים.

ולכן ידידי העני, יש בפניך ארבע אפשרויות. 

א.      או  להפוך לעשיר, אין זה קל, אך תאורטית, זה אפשרי.

ב.    לברוח למדבר, ולחיות כמו חסר בית.  זה טוב אולי לרווק צעיר.

ג.       לעשות מהפכה סוציאליסטית -  לא נראה בתווך הקצר.

ד.      ללמוד לחיות כמו עני, בלי להיכנס לחובות.

ראה מה כתב הרמב"ם:

"תלמיד חכם, מכלכל דבריו במשפט: אוכל ושותה וזן את אנשי ביתו כפי ממונו והצלחתו, ולא יטריח על עצמו יותר מדיי.  ציוו חכמים בדרך ארץ, שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון, שנאמר "כי תאווה נפשך לאכול בשר" (דברים יב, כ).  דיו לבריא לאוכלו מערב שבת לערב שבת ואם היה עשיר כדי לאכול בשר בכל יום, אוכל.  ציוו חכמים ואמרו, לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו לפי ממונו, וילבוש כראוי לו; ויכבד אשתו ובניו, יתר מן הראוי לו" (הלכות  דעות ה י).

אנחנו לא תלמידי חכמים, אלא יהודים פשוטים, אך בעניין זה ראוי שגם אנחנו ננהל את הוצאתינו בצורה רציונאלית.

פעם טילפן אליי מישהו:

-          "מה לעשות, החוב שלי לבנק גדל כל חודש"?

-          "פשוט מאוד, תוציא פחות ממה שאתה מכניס".

-          "זאת אני יודע!  חשבתי אולי יש לך סגולה...".

-          "לא אין לי סגולה להפר את חוקי המתמטיקה.  רק לקדוש ברוך הוא יש, לא לנו".

לכן, עני יקר, אנא קח נייר ועפרון, ועשה חשבון מדוייק כמה אתה מוציא וכמה אתה מכניס, לפני שיהיה  מאוחר. וצריך גם כסף רזרבי, על הוצאה לא צפויה, כגון טיפול שיניים, או מכונת כביסה שמתקלקלת.  או ילדים שמתחתנים.  אגב, הם יכולים לעשות חתונה מאוד צנועה.  זה לא יפגע בבנין ביתם באהבה ואחוה ושלום ורעות.