הארי פוטר?!

הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: כיצד להתייחס לסיפורי הארי פוטר?  הם זוכים להצלחה עצומה, נמכרים במאות מיליונים, כנראה הספרים הכי נמכרים, גם ילדים קוראים, גם מבוגרים קוראים.

ת: כמו הרבה נושאים בחיים, יש פה ענין מורכב.  בספרים אלה, אור וחושך משמשים בערבוביא, כלומר מסרים חיוביים ומסרים שליליים.  כמובן, לא קראתי ספרים אלה, הרי יש הרבה יותר טוב אצלנו, וגם מיועדים לגיל חטיבת ביניים. אך מריבוי השאלות שמגיעות, אפשר לדעת בערך מה יש שם.

ש: אבל עובדה שיש להם הצלחה עצומה.  שבעת הכרכים תורגמו לשמונים שפות.

ת: זה לא קנה מידה.  לא תמיד ההמון צודק.  יצירה ספרותית יכולה למשוך הקורא בגלל ארבעה סיבות.  א. סגנון.  ב. רקע.  ג. עלילה.  ד. מסר.  נפרט.  א. לפעמים הסגנון מאוד יפה ומושך ומלבב.  ב. רקע.  היא מתארת סביבה שמענינת אותנו.  בספרים אלה, הרקע כפול: 1. בית ספר עם כל ההווי הידוע  שהוא תמיד מענין ילדים.  2. עולם של פנטזיה שהוא גם כן מאוד מושך.  ג. עלילה.  העלילות מאוד מותחות. אמנם רבות מהן לקוחות ממיתולוגיות שונות, אך אין זה משנה.  ד. המסר.  מה זה בא ללמד אותנו.

ש: כמובן, בעינינו, המסר הוא הדבר החשוב והמכריע, אז מה המסר או ליתר דיוק המסרים?

ת: יש מסרים בונים ויש מסרים מזיקים.  נתחיל במסרים החיוביים.  הם שניים: א. הבדלה ברורה וחתוכה בין טוב לרע.  ב. הערצת מידות טובות.

ש: מה החידוש, ודאי שיש תהום פעורה בין טוב לרע?

ת: בתורה כן, אך לצערנו, לא כן הוא בעולמנו המודרני של רלטיביזם מוסרי.  בפוסט-מודרניזם אין טוב ורע מוחלט, אלא הבניה מילולית.  קונסטרוקציה.  דפוס של שיח.  הכל יחסי.  בספרים האלה הכל ברור: הטוב הוא טוב, הרע הוא רע.  בדורנו המבולבל, יש כאן מגדלור ערכי.  יש למשל רמז גלוי לנאצים, לתיעוב היהודים, לטוהר הגזע, לעוצמה קטלנית, למלחמת העולם השניה.

ש: ומה קורה שם?  הטובים תמיד מנצחים?  הרי יש גם ספרות בה דווקא הרעים מנצחים!

ת: נכון.    הטובים מנצחים את הרעים.  אין זה קל.  אין זה מיידי.  אך יש כאן כיוון ברור: אין סובלנות לרשעות.  משמידים אותה.

ש: איך קורה שהם תמיד מנצחים?

ת: זו כבר אחת הבעיות.  הטובים מנצחים בזכות שני דברים.  א. הם קוסמים יותר טובים מהרעים.  – וכמובן זה מסר בעייתי, כי כך לא פותרים בעיות בעלומנו.  ב. בזכות מידותיהם הטובות ובמיוחד בגלל שהם חברים טובים.  זה כבר מסר חיובי.

ש: אז באמת נעבור לנקודה החיובי השניה: מידות טובות.

ת: אכן הספרים שופעים מידות טובות: אהבה, אומץ, רחמים, הקרבה אישית, ענווה, מאמץ, ידידות, מלחמה נגד עושק ואפליה, נגד הדקטטורה של השלטון והתקשורת, סובלנות, חריצות, צדק, ישרות, נאמנות.

ש: מעולה!  ים של מידות טובות!  אין ספק שזה פועל לטובה על הילדים.  עתה נבוא לצד השלילי.

ת: גם הוא כפול.  א. האדרת הכישוף.  ב. חוסר המורכבות של הגיבורים.

ש: כן.  כישוף אסור מן התורה!

ת: יש שיטה שגם בני נוח אסורים בכל מיני כישוף. כל האמונות האלו מאוד מזיקות מבחינה חינוכית, תרבותית ושכלית.  ספרים אלה שופעים ללא גבול בכשפים, קסמים, שטן, רוחות רפאים, קשר עם מתים, שדים, אסטרולוגיה, נומרולוגיה. אמנם הטובים משתמשים ב"מגיה לבנה" והרעים ב"מגיה שחורה", אבל באמת אין הבדל.  לא פותרים בעיות באמצעים סודיים על-טבעיים.  זה מסר מאוד מזיק.

ש: האם הילדים לא יודעים להבחין?!  הם לא מבינים בעצמם שכל אלה הם סתם הבלים?

ת: לא.  יש כל כך הרבה, שבסופו של דבר זה חודר, באופן מודע או לא מודע.  הרי זה כוחה של ספרות, שהיא מחדירה מסרים סמויים, במיוחד אם היא בנויה היטב מבחינה הסגנון, הרקע והעלילה.

ש: גם אצלנו יש אמונה בניסים ובדברים על-טבעיים?

ת: נכון.  המבדיל בין קדושה לטומאה.  אבל הם מיעוט קטן.  למשל בספר בראשית, כמעט שאין. כידוע, אין סומכים על הנס.  אמנם, תשובה תפלה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה, אבל הן בעצמן דברים מוסריים ורוחניים.

ש: כמו שיש להם בית ספר לכישוף, כך להבדיל יש אצל הרמב"ם בית ספר לנבואה (הלכות יסודי התורה ז).

ת: כן.  להבדיל.  עיין שם ברמב"ם שמה שלומדים שם הוא זיכוך מידותי וזיכוך שכלי, ולא איך לנצח בקרב קוסמים.

ש: אבל יש כל מיני ספרי אגדות לילדים, כגון שלגיה, סינדרלה, פיטר פן ועוד, אז מה זה שונה?

ת: אכן גם הספרים האלה בעייתים.  הם מחזקים אצל הילדים חשיבה מאגית.  אך פה זה עמוד השדרה של הסיפור, כלומר פנטזיה, או ליתר דיוק פנטזיה אפית, מין נאו-פגניזם.

ש: אבל יש גם עולמות עובדתיים כגון בית הספר, ויחסי גומלים בין ילדים, כפי שהוזכר בהתחלה.

ת: אכן.  יש מה שנקרא High Fantasy , בה יש רק עולם אחד מופלא, ויש Low Fantasy  ,שרוכבת על שתי עולמות: עולם רגיל ועולם פנטסטי, מה שמושך עוד יותר.  על כל פנים, אין זה דגם חיקוי טוב לילד.  והנה, מענין לענין באותו ענין, באחד הספרים מוזכר ניקולא פלאמל Nicolas Flamel, אלכימאי אדיר מלפני 700 שנה.  אבל האמת היא שזו אגדה אורבנית.  הוא לא היה אלכימאי, אלא עשיר מופלג אך כיוון שהיה חשוך ילדים, הוא תרם כל כספו לעניים ושאר מעשים טובים.  זה ראוי לחיקוי.

ש: נעבור לנושא האחרון: הדמויות אינן מורכבות, כלומר הרעים הם רעים לגמרי והטובים הם טובים לגמרי.  מה בעיה בזה?

ת: אמנם זה החתך אינו כל כך קיצוני ויחד, מכל מקום, זאת הדגשה העוברת בכל היצירה.  נעזוב את הרעים, ולא נדון אם באמת כל הרעים הם כל כך רעים או לא, כי זה לא הנושא שמטריד אותנו.  אלא האם הטובים הם באמת כל כך טובים?

ש: מה?  הטובים גם עושים דברים רעים?!

ת: אכן לפעמים אותם גיבורים מרשים לעצמם שיטות שנושקות לגבולות הרע, - מעין המטרה מקדשת את האמצעים. אבל הבעיה היא אחרת: הגיבורים הם טובים כמעט לגמרי, אך במציאות שלנו אין זה ככה.  הילדים, כמו כל אדם, יש בהם יצר טוב ויצר רע, עליות וירידות, הם מורכבים, ולכן הם צריכים סיפורים שגם הגיבורים הם כאלה, כדי להתוות להם כיוון.

ש: אבל יש שם כל הזמן מלחמת הטובים נגד הרעים?

ת: נכון.  אבל אנחנו לא מדברים על המלחמה של הטובים נגד הרעים, אלא של הטוב נגד הרע, הטוב הפנימי נגד הרע הפנימי, המלחמה הפנימית, ובזה בודאי שאין קסמים.  אדם צריך לתקן את עצמו לפני שהוא בא לתקן את העולם.  אין  בעלילה זו דגש על ההתקדמות המוסרית של הגיבורים. הרי קיים סוג סיפורים שנקראים רומן חניכה, בגרמנית וגם באנגלית Bildungsroman, שמוביל את האדם מילדות קשה ומסובכת וגם אומללה לבגרות, דרך קשיים ומאבקים.  אלו סיפורים חשובים מאוד.  הארי פוטר אינו רומן חניכה.  הגיבורים הטובים אינם משתנים הרבה.  ודאי עוברים תמורות לטובה, אך עיקר הספר הוא שהקוסם הכי חזק הוא המנצח, ולא המאבק הפנימי של נצחון המוסריות.  ודאי יש גם אמירה חזקה: היה טוב!  הילחם ברע!  אבל  עבורנו העיקר אינו השליטה על העולם החיצוני אלא הפנימי.

ש: לעשות תשובה...

ת: כן.  לעשות תשובה זה הצד הכי מענין בעולם, אך אצל הארי פוטר, זה עלול לשעמעם, לכן צריך קסמים.

ש: לפחות, זה מנתק את הילד מן המחשב...

ת: נכון.  אך אין זו נחמה.  צריך לנתקו בעזרת ספרות אחרת.  כאן הכל יותר מדי סטראוטיפי, אין עומק פסיכולוגי, אין מאבקים מוסריים קשים בתוככי האדם, אין הכרעות מוסריות כבדות, כמו שאנו מוצאים, להבדיל בין קודש לחול, בסיפורי המקרא.  לא אמרתי שיש כאן מניכאיזם פשטני, אך אין כאן עומק נפשי.

ש: בכל זאת אמרנו שיש הלל למידות טובות, כגון לאהבה...

ת: נכון.  זה צד חיובי.  הגיבורים מוערכים על פי מידת אהבה.  האהבה מחברת בין אנשים, היא כח גדול שמנצח את הרע.  אבל כאמור לעיל, באותה עלילה, בלי קסמים, אי אפשר לפתור כלום.  זה גם בא לידי ביטוי בבעיה הפילוסופית של המות, אשר צילה מאיים על החיים, ומה הפתרון – קסם שיספק אל-מות!

ש: ובסיכום – כן או לאיש טוב ויש רע, מה גובר?

ת: אם יש קצת טומאה בתוך הטהרה, היא מטמאה את הכל.  היוונים טימאו כל השמנים.  צריך ספרות טהורה.