כשרות חילופית זה כשר?

 הרב שלמה אבינר

                                      (ראיון)


ש: יש פסיקת בג"ץ שמותר לארגן מערך כשרות חלופי עוקף את הרבנות הראשית.  אם כן, זה חוקי.

ת: הבעיה היא שהבג"ץ לא מוסמך לפסוק בענייני הלכה.  בשביל ענייני כשרות, צריך תלמידי חכמים בדרגת פוסקי הלכה, ובשביל שאלה גדולה וכללית כזו, צריך גדולי הדור, וליתר דיוק הרבנות הראשית לישראל.

ש: אבל הם טוענים שלא יהיה כתוב כשר או כשרות או תעודת כשרות אלא מילים אחרות כגון "ברית מהימנות"?

ת: זו רמיה.  היהודי הפשוט רואה תעודה שמשמעותה כשרות, הוא אינו נכנס לדיוקים, והוא חושב בתמימותו שזו כשרות רגילה.  זו גניבת דעת.

ש: אבל הם טוענים שזו באמת כשרות רגילה?

ת: לא די במה שטוענים.  איך אתה יודע שאין שם קולות שלא מקובלות אצל הפוסקים.  במיוחד שעקב ההתפתחות הטכנולוגיות, ענייני כשרות נעשים יותר מסובכים.  בקיצור, אי אפשר להשאיר תורתו של כל אחד בידו.

ש: אם כך, בכשרות של בד"צים אין בעיה, כי שם ברור שמדובר ביהודים יראי שמים?

ת: לא בהכרח.  לפעמים יש שם של רב לא מוכר, ומי יודע מיהו ואולי הכל זיוף.  אכן, אם רוצים כשרות של בד"ץ, היא צריכה להיות בנוסף להכשר של הרבנות הראשית ולא חלופי.  יתר על כן, אם כל בד"ץ יקים לו כשרות פרטית, כיצד נוכל למנוע כל גוף להקים כשרות פרטית.

ש: הטענה היא שהכשרות של הרבנות הראשית היא יקרה ואין זה מוצדק.

ת: איני יודע אם זה נכון.  ואם זה נכון, הפתרון אינו להקים מערך חלופי אלא לתקן ברבנות הראשית.  יתר על כן, אם בארזים נפלה השלהבת של היוקר, כיצד נוכל לפקח על כשרות פרטית שלא תסחוט כספים שלא בצדק.  וכמובן לא שייך למסור את הכשרות לשוק חופשי תחרותי.

ש: אך לגופו של עניין, יש בעיה לעשות הפרטה?

ת: בודאי.  כמו שאין הפרטה בצה"ל או בממשלה, כך אין להפריט את הרבנות הראשית. היא היא התורה במובן הממלכתי.  התורה היא לא רק ענין של הפרט אלא של הכלל.  ממלכת כהנים וגוי קדוש.  ובכלל צריך מאוד לחזק את הרבנות הראשית.  היא עמוד השדרה של תחיית האומה בארצה.