לוחמים ברפורמים

הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש:  כיצד לוחמים ברפורמים?  איני מתכוון לרמה הפוליטית והמעשית אלא לרמה הרוחנית.  כיצד מונעים התפשטות דעותיהם הרקובות?

ת: אולי יש לשאול רבני אמריקה שצברו נסיון רב בנדון.

ש: זאת איני צריך לשאול, אני הקטן הייתי בעצמי רב באמריקה בקהילת בופלו (אל תקרא בופלו אלא "באפלה"), ואני מכיר אותם היטב ובקי במלחמה נגדם.  אגב, רבני אמריקה הפסיקו להילחם נגדם.  אין צורך.  חבל על המאמץ.  הרפורמים מכלים את עצמם.  חציים מתחתנים בנישואי תערובת, ויש להם מעט ילדים, ובכלל הם מתבוללים ומספרם הולך ומתמעט.  לכן רבני אמריקה מסתכלים על התופעה בצער עמוק, אך אינם יכולים למנוע אותה.  זו הפעם השניה שזה קורה.  תנועת הרפורמים נולדה בגרמניה, הם הרסו שם את היהדות והרסו את עצמם.  אז עברו לאמריקה.  קרה שם אותו דבר, אז הם מנסים בארץ.  אמנם אינם עולים לארץ.  הרפורמים בארץ הם רק 0.4%.  אך יש להם כסף אמריקאי רב, ותמיכה מכל מיני ארגונים בעייתיים שלא נזכיר שמם.  השאלה היא כיצד לוחמים נגדם אידיאולוגית?

ת: אין צורך.  הציבור בארץ אינו נתפס באידיאולוגיה שלהם.  גם הציבור החילוני הוא בריא ומרגיש שזה זיוף.  מעט מאוד נמשכים אליהם.

ש: מה בדיוק הזיוף שם?  הרי יש שם רעיונות יפים.

ת: זו בדיוק הבעיה: מאיסת המצוות המעשיות ועיסוק ברעיון וברגש...

ש: אז זה כמו הנוצרים!

ת: בדיוק.  כך כותב מרן הרב קוק: "בכל מקום שאנו מוצאים, בספרות ובחיים, איזו הורדה או הקטנת ערך של המצוות המעשיות ודקדוקיהן, הכל נובע מתוך באר צרה נכריה של ארס המינות (=נצרות), אשר תרה אחרי עיני אדם הזונות" (שמונה קבצים ה רלט).

ש: הכוונה ל"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם"?  מה זה קשור?

ת: זו הסתכלות חיצונית שלא רואה את האור הפנימי שבמצוות, לכן מואסת בהן.  יש בגמרא סיפור על אותו האיש, ישו הנוצרי, שהסתכל על אשה, ובגלל זה החרים אותו רבו יהושע בן פרחיה (סוטה מז א השמטות), כפי שמזכיר מרן הרב קוק בהמשך.

ש: זה "אחרי עיניכם", ומה עם "אחרי לבבכם"?

ת: הגמרא אומרת: "אחרי לבבכם זו מינות".  רש"י מפרש: "מינות – אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל".  איזו הגדרה קצרה ומופלאה של רש"י!  הנוצרים מסלפים את התורה ועושים אותה אלילית, כאילו לאל יש בן!  והיא מסלפת את התורה כאילו אין מצוות מעשיות!

ש: אז מה הן כן לוקחים מן התורה?

ת: מה שאמרנו, הרגש, כמו שמסביר מרן הרב קוק: "המינות מתאמצם לקרוע את העולם, לפרוק עול המעשה... חשבה בגאות זדונה, לספוג מן הקודש, רק אורח הרעיון והרגש, וזהו הכל רק לתועלתה ולאהבת עצמה" (שמונה קבצים ה קמט).

ש: לאהבת עצמה?

ת: כן.  נעימות חיים,  הם אוהבים גם חוויות רגישות רוחניות.  כך אצל הרפורמים, שזה הנושא שלנו.  בית הכנסת שלהם, הטמפל שלהם, אינו מיועד לעבודת ד', אלא לחוויה מענגת, שלוות נפש, Peace of Mind.  וכדברי מרן הרב קוק על הנצרות: "אין לה שום הכרה בכבוד שמים ובתוכן של עבודה אלהית, אבל מתאוה היא לאותה המנוחה והשלוה שהבטחון והאמונה נותנים, אבל לסייג את החיים במעשה אינה חפצה" (שם).  גם המציאה רעיון טמא שיש סליחה אוטומתית על כל העבירות "בשביל הסרת העול שנשאר עדיין בעומק הרוח ואין יכולת לאטום את הלב לגמרי, כדי להינצל ממוסר הכליות ומכאוביו" (שם).

ש: ואיך פותרים את הבעיה, הרי גם היהודים החילוניים מואסים במצוות?

ת: זה משהו אחר.  זה בגלל שלא למדו אמונה.  כך אומרים חז"ל: "למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמע?  כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואחר כך מקבל עליו עול מצוות" (ברכות יג א).  עול מלכות שמים – הכוונה אמונה.  מתוך אמונה בד', דבקות בד', שייכות לד', יש חשק עצום לקיים מצוות.

ש: סליחה שאני שואל: גם לנוצרים יש אמונה בד', ובכל זאת מואסים במצוות?

ת: יש להם כאילו אמונה בד'.  כבר אמרו חז"ל על הפסוק ולא תתורו אחרי לבבכם: "אחרי לבבכם – זו מינות.  וכן הוא אומר: אמר נבל בלבו אין אלהים" (ברכות יב ב).  מבחוץ הוא כאילו מדבר על אלהים.  אבל בפנים אין.  אם היה להם באמת אלהים, איך רצחו מיליונים של יהודים?!  כמו שאומרים בשפה מדוברת: אנשים אלו, אין להם אלהים.  או יותר טוב, כלשון רש"י: "אמר נבל בלבו אין אלהים – ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים חיים".  מסלף את התורה מתורת חיים לתורת מות.

ש: למה מות?

ת: יש להם אלהים מת, וכן נותרים אנשים מתים.  וכך הרפורמים, בדומה לדברי מרן הרב קוק: "...התנועה החולנית ומסואבת של מאיסת החוקים, שהננו נפגשים בה בדורנו, שאנו מוצאים את עצמנו מחוייבים ללחם בה ברב כשרון ועז חיים".  חיים!  (אגרות ראיה א רעז).

ש: אם כן התרופה...

ת: היא לימוד אמונה.  לימוד אמונה בישיבות לגדל גדולי אמונה ולימוד אמונה באומה כולה.