צער בעלי חיים ומזון מן החי

 הרב שלמה אבינר

 

זמן רב מועלות טענות שבגידול בעלי חיים מתאכזרים במידה רבה כלפיהם, מה שנוגד את ציווי ד' להיזהר מצער בעלי חיים, לכן יש להימנע מאכילת בעלי חיים אלה.  יש גם טענות שהגידול התעשייתי והשחיטה התעשייתית מייצרים בעיות של כשרות אך לא נדון בזה עתה.

והנה רשימת תמציתית של הבעיות.

כבד אווז - האווז מוחזק בכלוב צר, שלא יזוז ויבזבז אנרגיה. הפיטום נעשה על ידי החדרת צינור קשיח, המזרים כמויות אדירות של מזון, מה שגורם לו כאבים גדולים וקרעים בוושט.  הכבדת משקלו פי עשר מהרגיל לוחץ על איברים פנימיים וגם גורם קשיי נשימה.  האווז מתקשה לזוז ולשתות.  הכבד חולה.  12% מתים עקב הפיטום.  בארצות הברית ועוד מדינות הפיטום אסור.

ביצי תרנגולות - התרנגולת כלואה בכלוב צר כגודל גופה ולא יכולה לזוז.  למטה יש רשת ברזל שפוצעת רגליה ומעוותת אותן.  בגלל הצפיפות, הן מנקרות עצמן או חברותיהן.  לכן קוטמים את המקור בברזל מלובן, מה שגורם כאבים עזים.  אם תפוקת הביצים יורדת, מזרזים אותה על ידי הרעבה עשרה ימים.  האפרוחים הזכרים הם חסרי תועלת, לכן נזרקים למכלים ולשקיות, נמעכים למוות, נחנקים או גוועים מרעב.  

תרנגולים לאכילה - 200 מיליון לשנה.  כל יום יותר מחצי מיליון.  האפרוחים כלואים במבנה סגור, בתוך הפרשותיהם.  אדי אמוניה מכבידים על הנשימה, פוגעים בעורי גורמים עוורון, והתרנגולים מגרדים עיניהם בכנפיהם.  יש להם פצעי לחץ ופצעים שונים בגלל המצע הרקוב. עקב הצפיפות דורכים אחד על השני.  הם עצבנים ותוקפים אחד את השני.  האפרוחים מקבלים תרופות מיוחדות ומזון מיוחד כדי לגדול פי כמה יותר מהרגיל.  יש תאורה חזקה המונעת שינה ומגבירה את האכילה, כך שהתרנגול כבד מדי עבור רגליו שכואבות ומתעוותות.  גם הלב והראות נשארים קטנים והנשימה קשה.  גהינם צפוף, חם, מחניק, מסריח.  בדרך למשחטה הם דחוסים בכלובים דחיסה מירבית: שברים, חנק, צמא.

פרות לחלב – פרה אינה מפיקה חלב אלא אחרי המלטה.  לכן מבצעים הזרעה מלאכותית.  אחרי ההמלטה, העגלים הזכרים נלקחים לתעשיית בשר והנקבות לתעשיית חלב.  ההפרדה גורמת סבל נפש רב ולגעיות לאם ולוולד. על ידי השבחה גנטית הגדילו את כמות החלב מ-8 ליטרים ליום ל-40 ליטר.  הפרה לא מותאמת לשינוי זה, שגורם הרבה מחלות וכאבים.  יש לה עטינים ענקיים וכבדים.  כלי דם נקרעים.  הם נגררים על הרצפה מה שגורם זיהומים ודלקות. פטמות מיותרים נחתכות בלי משכך כאבים.  עקב כל אלה, במקום תוחלת חיים טבעים של פרה שהיא 20 שנה, הן חיות 6-3 שנים.  מרוב חולשה, פרות רבות מתמוטטות ומובלות לשחיטה על ידי גרירת שרשרת או מלגזה, מה שגורם פצעים חמורים ושבירת עצמות.

עגלים לאכילה - העגל נכלא בתא עץ חשוך, קטן וצר, בו אינו יכול להסתובב אלא רק לרבוץ ולעמוד, כדי שלא יפעיל שרירים ובשרו ישאר רך, וכדי שלא ישרוף קלוריות.  כמו כן, מאכילים אותו מזון נוזלי, בלי ברזל, כדי שבשרו יהיה רך ולבן. הוא מנסה להשלים בליקוק ברגי המתכת וכן מנסה ללקק הפרשותיו. הוא לא יכול להסתובב ולהתמתח או לשכב בנוחות. כשהוא גדל הוא אפילו לא יכול לעמוד, כאשר מקובע בסגר.  הרצפה לא מרופדת בקש, כדי שלא יאכל אותו ויקבל ברזל.  הוא סובל מחום רב ומהזעה, אך מונעים ממנו מים כדי שישתה הרבה ממזונו הנוזלי לפיטום.  הוא סובל משלשול תמידי, פצעים, הרעלת דם, אנמיה, קושי נשמיתי.  מסרסים אותו על ידי חיתוך בסכין והוצאת אשכים, בלי משכך כאבים.  מושכים אותו לכל מקום על ידי נזם בנחירים.  לשחיטה הוא מובל בעזרת שוק חשמלי, מוטות ברזל, ומכות.  הוא נשחט כאשר הוא תלוי הפוך ברגל אחת בשרשרת ברזל, ואז מתפתל מכאבים ומפחד. 

אפשר גם לדבר על תרנגולי הודו ועל כבשים, אבל נראה שהרעיון די ברור.  ועתה לבירור ההלכתי.

מותר לאכול בשר - כידוע מותר לאכול בשר.  אמנם רבונו של עולם אסר אותו לאדם הראשון, ולפי מרן הרב קוק כן יהיה לעתיד לבוא, אך בינתיים מותר.  אמנם חמלה על בעלי חיים הוא דבר יקר וטוב, אבל אין לדלג מדרגות ועתה הוא עת חמלה על בני אדם והיא קודמת (ועיין ספרי הדל צמחונות - מרן הרב קוק).  אנשים חייבים לקבל מזון מזין והבשר הוא מרכיב חשוב.  אמנם, אפשר לקבל את כל אבות המזון החיוניים ולהיות צמחוני, אך משטר צמוחני הוא הרבה יותר יקר, ויש בעם ישראל  אנשים עניים רבים.  בסיכום, אי אפשר על פי תורה לפסוק להיות צמחוני, וכן אין זה מוסרי, כי אנשים צריכים מזון מזין.  אך, כמובן אין זה פוטר מאיסור צער בעלי חיים.

צער בעלי חיים - יש מחלוקת הפוסקים אם איסור צער בעלי חיים הוא מן התורה או דרבנן, פוסקים רבים הכריעו שזה מן התורה. אך גם איסור דרבנן הוא חמור.  הנה דוגמאות של התחשבות: מצות פריקה וטעינה, למען ינוח שורך וחמורך, לא תחסום שור בדישו, שחיטה, לא תחרוש בשור וחמור יחדיו, כי יקרה קן ציפור, אבר מן החי.

זה הכלל: טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו.  רבי יהודה החסיד כותב: "כל מעשה שאדם גורם צער לחברו, נענש עליו ואף אם יעשה צער לבהמה על חינם, כמו שמשים עליה משאוי יותר מאשר יכולה לשאת, ומכה אותה ואינה יכולה ללכת, עתיד ליתן את הדין" (ספר חסידים קלח).

כמובן השאלה ההלכתית היא מה הגדר של "על חינם" ושל "יותר מאשר יכולה לשאת".

צער בעלי חיים לתועלת - הרמ"א פוסק שכל דבר שהוא לתועלת האדם מותר, שהרי הבהמות נבראו כדי לשמש את האדם.  מה שאסור הוא להתעלל סתם בלי סיבה.  ודאי שלא נעים לסוס שירכבו עליו, לחמור לישא משא, ולשור לחרוש.  ובכל זאת מותר.  וכן כתבו פסקי תשובות: "צער בעלי חיים, אין איסור אלא כשמצערה בלי ריוח" (פסקי תוספות ע"ז א יא). הרמ"א כותב "כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים", אין בו איסור.  "ולכן מותר למרוט נוצות מאוזות חיות" (שו"ע אה"ע ה יד).  על אף שכל מריטה כואבת.  למה נוהגים כן - כנראה כי כך הנוצה יותר טובה כדי להשתמש בה לכתיבה.  אך מיד הרמ"א מוסיף: "ומכל מקום העולם נמנעים דהוי אכזריות" (שם).

כלומר, נמנעו ממידת חסידות.  אך לא תמיד אפשר לנהוג מידת חסידות.  כדי שהבשר יהיה זול עבור העניים, וכן החלב, וכן הביצים, יש צורך בתנאיי גידול תעשייתים.  אך, מאידך, גם בזה אין להגזים.  נביא דוגמאות.

שו"ת שבות יעקב (ג עא) מתיר ניסויים רפואיים על בעלי חיים, כיון שזה לצורך האדם שקודם לצער הבהמה.  ואין אפילו חשש ממידת חסידות.

הנודע ביהודה מתיר לומר לגוי להטיל מום בבכור בהמה כדי להתיר אותו בהנאה (נו"ב מהדו"ת יו"ד קצב) .וכן החתם סופר, כי זה לצורך האדם (חת"ס יו"ד שיב).

מאידך גיסא, זה צריך להיות צורך אמיתי.  לכן שבות יעקב אוסר לשוחט לעשות חתך בצוואר הבהמה כדי להקל עליו את השחיטה, כי זו הנאה מועטת (ח"ב סי' קי).

וכן שו"ת מנחת יצחק אוסר להרעיב תרנגולות כדי שיטילו ביצים תקופה יותר ממושכת, על אף שמעיקר הדין מותר, אך אין זה מוסרי (ח"ו סי' קמה).  כלומר, מידת חסידות מחייבת.

אמנם יש שחלקו על הרמ"א מעיקר הדין, אך הלכה בכל זאת כמותו.  וכן בערוך לנר הוא חילק בין "צער קטן" לבין "צער גדול" (שו"ת בנין ציון קח).

על כל פנים, גם לשיטת הרמ"א, נראה מכל הדוגמאות הנ"ל שהמצב העכשווי צריך תיקון.

 ורחמיו על כל מעשיו.