תורה זה לא מסחר

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: כיצד להתייחס לתופעה הנפוצה של מתן ברכות למסכנים ונדכאים תמורת כסף, אף סכומים גבוהים?

ת: זה דבר מחפיר.  אם יש אנשים מסכנים, יש לתת להם כסף ולא לקחת מהם.  כמובן, אם יש אדם חולה, כתוב בגמרא שיפנה לרב של המקום כדי שיתפלל עליו.  ודאי יש ערך לתפילה גם על עצמו, גם על אחרים, אבל לא כתוב בשום מקום שאפשר לקחת על זה כסף.

ש: יש מביאים הוכחה מכך שכאשר חיפש את האתונות, שאול פנה אל שמואל הנביא והביא לו תשורה?

ת: א. לא פוסקים על פי פסוק לבדו בלי בירורו בגמרא ובראשונים, ועניין זה לא נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך.  ב. שאול אמר: ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו (שמואל א ט ז), כלומר זו רמת התשורה: לחם.  ואכן הביא לו רבע שקל כסף.  זה הכלל, לא הכסף שאדם משלם מביא ברכה או כל מיני פעולות, אלא מצוות ומעשים טובים, עבודת ד', מסירות נפש לד'.  אי אפשר לקנות את ד' בכסף ובכל מיני תחבולות, חלילה.

ש: אלו תחבולות?

ת: לצערנו העולם הדתי מלא מהן, מים קדושים, קמיעים קדושים, קברים קדושים, פדיון נפש תמורת כסף, והדלקת נרות על ימין ועל שמאל, קמיע מקלף עם הפתק של רבי נחמן, פיזור ספרי קודש עם ציון שכל הלומד הוא לזכותו של התורם, וכן בלי סוף.

ש: אין ערך לכל הדברים האלה?

ת: חלק לא, חלק קטן כן, אך בודאי אינם עיקר,  אלא לפעמים מצטרפים לעיקר.  העיקר הוא מעשים טובים ומצוות.  כך כתוב בתורה כולה שהם המביאים ברכה לאדם. ולא לשכוח שגם כיבוד הורים הוא מצוה.  וגם ללכת לצבא הוא מצוה.  וגם צניעות זו מצוה.  גם חסד לבריות זו מצוה.  לא לחפש כביש עוקף תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

ש: יש המבטיחים עולם הבא תמורת סכומים גדולים של כסף...

ש: כן.  זה נורא.  כאילו חזרנו לעידן האינדולגנציה, בליטינית Indulgentia, שטר מחילת עוונות תמורת כסף, של הכנסיה הקתולית בימי הביניים, שניהלה מעין "אוצר סליחות" עלי אדמות.  ככל שאדם עשיר, הוא יכול להרשות לעצמו לחטוא, אם כי גם אפשר לקנות לחבר שטר מחילה לאות ידידות.  זה שימש מקור הכנסה לאפיפיור כדי לפתור את בעיותיו הכלכליות. היו גם אסונות כמו ראש משפחה שמכר כל רכושו כדי להבטיח לעצמו שלא ילך לגהינם והשאיר משפחתו בחוסר כל.  אותן אינדולגנציות נמכרו ונקנו כניירות ערך, כמובן עם קידום מכירות בעזרת הפחדות גהינם.  כאשר הומצא הדפוס, היו כנסיות שמכרו כאלה 100,000 לשנה.  היתה גם אינפלציה וירידה במחיר.  כדי למנוע משא ומתן עם הכומר על המחיר, הכנסיה קבעה מחיר על כל עבירה.  בעיר רואן בצרפת יש בקטדרלה מגדל המכונה "מגדל החמאה" כי נבנה מכסף תמורת היתר לאכול מאכלים שומניים בימי צמצום דתי במזון.  היה סוכן מפורסם, יוהן טיצל, שהיה גובה 50% דמי תיווך ובפיו פתגם:

Wenn das Geld im Kasten klingt, die Seele aus dem Feuer springt

מהרגע שהכסף מצלצל בקופה, הנשמה עפה לה מאש גהינם.  הקיצור "אחטא ואשלם".

ש: גם אצלנו, להבדיל, יש אנשים מהעולם התחתון שקשורים לרבנים, וקונים אצלם סליחתם בכסף...

ת: ידוע.  אך אלה יוצאי דופן, ב"ה.  על כל פנים אין קונים כפרה על עוונות בכסך.  אלו ניחומים של הבל.  צריך חרטה, עזיבת החטא וקבלה להבא, ולצרף צדקה וחסד, גם לימוד תורה, ושינוי עמוק באישיות.  בדומה לזה, כבר מלך הכוזר אמר לחכם שלא יתכן שעפים לשמים על ידי אמירה בעלמא.  אין פתרונות פלא.  אין ערך להבטחות הנהוגות: "כל הישועות, כל הברכות".

אגב, קנו אינדולגנציות גם למחיקת עוונות של המתים.  אין דבר כזה.  רק יתכן שאם צאצאיהם עושים מצוות גדולות מכחם, שזה מזכה אותם.  ובודאי לא די לפזר בכל מיני מקומות נרות קטנים שעולים כמה שקלים אלא יש לתת מאות שקלים ואלפי שקלים לרעבים ולעניים.

ש: באמת אצלנו גובים סכומים אדירים מעניים?

ת:כן לצערנו. פעם אשה צעירה ספרה לי שפנתה לרב "מקובל" בשביל ברכה. אמר לה שבקרוב תקבל סרטן ואם רצה להינצל עליה למסור לו 400ש כל חודש במשך עשרים שנה. בלית ברירה הסכימה, מסרה לו צ'קים דחויים ושניהם חתמו על מסמך מרשים שתמורת הכסף תינצל מסרטן. אך עתה היא תוהה. אמרתי לה שכל זה הבל ותבטל כל הצ'קים, אך כיון שהיתה מוטרדת עשינו התרת נדרים, על שלא היה צריך, כי זו הונאה. ועוד סיפור מפורסם על רב "מקובל" שנתבע על ידי מס הכנסה על כל הכספים שקיבל, ולבסוף עשו עסקת טיעון, ושילם 20 מליון בלבד. וראה בFORBES משנת תשע"ב דירוג הרבנים העשירים:1300 מיליון,750 מליון,350 מליון,180 מליון,100 מליון, 90 מליון,75 מליון. כמובן, יש גם רבנים ואף גדולים שאינם עשירים.

ש: אז מה יעשה מי שנתון בצרה?

ת: תפילה ותשובה וצדקה.